אם מנעת ממני ללכת, אם סגרת את השער, אם אמרת מילה לא יפה, אם לא קנית לי את המתנה שידעת שאני רוצה. אם הערת על גופי כשאני חשופה בפנייך, אם שפטת את מעשיי בפניי חבריי, אם לא יצאת להגן עליי מול המשפחה שלך, אפילו אם הגנת במילים אבל הלב שלך נשאר שם. אם אי פעם זלזלת בדבריי וברחת כשידעת שאין לי כוח לרדוף אחרייך. הרי שחרכת את אדמתי ומה אגיש לך אם לא מים עכורים.
אני יודעת מה זה אומר להיפגע עד עמקי נשמתך ממי שאמור להיות שם ולאהוב. אני יודעת מהי תחושת זרות באמצע אקט של אהבה. אני יודעת מה זה להרגיש ממש לבד שמסביבך עוד עשרים אנשים ובינהם האיש שבחרת לחיות איתו חיים שלמים. אני יודעת על הרצון לברוח רחוק ככל האפשר כשהרגליים נטועות עמוק באדמה והגוף משותק.
אני יודעת איך זה להיות סגורה, לחשוב שמה שקיים כרגע זו האפשרות היחידה. גם אני גדלתי על "זה מה יש ועם זה ננצח" ועל "צריך להתפשר" ועוד פנינים של דור שכבר הגשים את עצמו. אבל אני ואת פה. כאן ועכשיו. נאבקות בחיים שנדמה לנו כי נגזרו עלינו ושוכחות, יותר מפעם ביום. שיש לנו בחירה.
הבחירה היא לא לקום וללכת או להשאר ולהתייסר. הבחירה מתחילה ברגע של הסכמה. ההבנה שקודם כל ודבר ראשון אני פה, אני נוכחת. לצידי יש בן זוג עם רצונות ומחשבות משלו. הוא אדם בוגר ששולט על הרצונות שלו ועל אף הביקורת שיש לי אני משוחררת להניח לו לנפשו. והנה אני משוחררת מרצונותיו ומשליטה בהם. עומדת מול עצמי עם הרצונות שלי. עם המתנה שאני לא יכולה לפרגן לעצמי, תחושה של פשיעה בזמן איכות והנאה עם עצמי, עם שאלות של ראויה או לא והאם מגיע לי על אף מי שאני. כמה מותר לי. מה ייחשב הגזמה, עד לאן אוכל ללכת ולהתרחק ממנו לתוך עצמי בלי שאעבור קו אדום. קשה להסכים לעצמך, קשה להגיד מגיע לי כשאני יודעת שהתמורה תהיה עתידית. קשה לצעוד להסכמה כשאני רואה את בן הזוג מתכווץ, מתנגד, נאבק, כועס. קשה להאמין שהוא רק משקף לי את תוך תוכי. זה נראה כל כך אמיתי.
תנסי רגע לצאת מפתח הדלת, להתחיל לצעוד. כשתגיעי לשער תצטרכי לעמוד מולו רגע ולפתוח אותו ואז תוכלי להמשיך ללכת. בעוד את הולכת מישהו עומד מולך ושואל שאלה. את נעצרת, חושבת, עונה וממשיכה. פתאום עבודות על המדרכה. את חושבת רגע, עוברת למדרכה השנייה. תראי בזוגיות שלך כשביל ההליכה שלך מהבית. כן, את יכולה לכעוס על השער, על האיש שעצר אותך, על העירייה שבחרה לעשות תיקונים בדיוק במדרכה שאת עוברת. אבל את מקבלת אותם, כחלק מהחיים. אולי הם מעצבנים ומפריעים לשלוותך אבל את רואה בבירור את כל האפשרויות להמשיך ולנוע. בן הזוג שלך הוא על השביל שלך. למרות האשליה הנפוצה בזוגיות שהוא הולך לצידך למעשה הוא פוגש אותך בנקודות על השביל. יש לך בחירה אם לעצור רגע ולהתפנות להקשיב לצורך שלו או להפנות אותו למקור אחר. יש לך אפשרות לראות באגרסיביות שלו מעצור לחיים שלך או למצוא את המדרכה המקבילה עד שתוכלי לחזור חזרה.
ידיעה מתעוררת. שהוא מנע ממך ללכת כי פחד להתמודד לבד. שאמר מילה נבזית כי לא היה לא מה להפסיד כשהאגו שלו מרוסק לרצפה. שתמך בך במילים כי הוא אוהב אבל הלב שלו נשאר שם כי הוא מסכים איתם וגם לו קשה עם הבחירה שלך להתרחק מעצמך. שנתן הערה על גופך החשוף כי הרבה פעמים ביקשת כנות והוא כבר אבוד בחיפושים אחרייך. לרגעים מתבהר הקושי שלו. הצרכים שלו, הבקשות שלו. הצורך שלו במפגשים על השביל.
תבחרי בשביל שלך, בתשוקות שלך. תבחרי שאת ראוייה לתכנן לך את המסלול שבחזונך. תסמכי על כך שהוא יפגוש אותך על השביל. עם פרחים או עם חץ וקשת. תקבלי את מה שמגיע ושוב תבחרי בעצמך. שוב ושוב עד שתתרצי.
לאתר הספר היכנסי: קח אותי אתך