"דוד המלך ראה מגג ביתו הנמצא ממש כאן מעליכם את בת שבע, אשת אוריה החתי שבאותה עת רחצה בדיוק כאן למטה וכן, הוא חשק בה…" בת שבע הייתה כנראה בר רפאלי של אז התבדח מישהו מהחבורה…"דוד דאג שבת שבע תגיע אל ביתו ו…" אלי שוקרון, מפליא בסיפוריו ובתיאוריו על דוד ובת שבע, כמתואר בספר שמואל ב'…
ביום חורף ישראלי, שטוף שמש נפלאה ומלטפת, ביליתי יום שלם בירושלים עם אדם שייכנס לספרי ההיסטוריה וסביר שנכדיי כשיהיו כבר ילמדו את חכמתו של האיש המיוחד הזה בבית הספר.
כשאלי שוקרון, הארכאולוג (בה' הידיעה) של ירושלים מספר על בת שבע ודוד ממש שם בעיר דוד, במקום שהוא בעצמו גילה וחשף, אתה לגמרי נכנס לרזי הסיפור ויכול לראות את מרפסת ביתו של דוד, לחוש את אונו של דוד מלכנו החרמן ואת עורה הזך והבוהק של בת שבע הרוחצת…
אלוהים שלי, שלא בטוח שהוא אותו אלוהים של אלי שוקרון… שוב סידר לי היכרויות מעניינות עם אנשים מופלאים שבזכותם הגעתי ליום בילוי חד פעמי שאת חלקו העיקרי בילינו בכלל תחת האדמה, במקום שבו חוזרים 800 שנה לפני תקופת דוד המלך… צעדנו בתעלות הניקוז של ירושלים מימי בית שני כשאלי מפליא בסיפוריו ומחייה את ההיסטוריה, נותן לנו לגעת ברסיסי המורשת שלנו, בחלקים שטרם נחשפו ושמעטים זכו לגעת בהם ולהגיע אליהם עד היום.
התרוממות הרוח וההתרגשות שאדם חש במקום הזה, כאשר הוא מלטף בידיו את קירות הכותל שהתחבאו להם 2,000 שנה תחת האדמה, חילוני ככל שיהיה, פחדן ממקומות סגורים ככל שיהיה ובעל פוביה קשה לתיקנים (כן בתעלות הניקוז מימי בית שני יש עדיין כמה כאלה…), היא התרוממות רוח אמיתית.
אני מנסה לדמיין מה אלי שוקרון חש כשהוא חשף במו ידיו את כל הממצאים האלה, אני מתארת לי את האנרגיות, תחושת ההתעלות, האמביציה שכל קיר כזה שנחשף, כל מאגר מים, כל מדרגה, פעמון זהב נדיר שלבש איש רם מעלה בתקופת בית שני, בולה חרוטה בכתב עברי קדום, כל רסיס היסטוריה הכניסו בו באיש הזה.
אנחנו מתיישבים בקטע רחוב נדיר שנחשף, זה שמדרגותיו הובילו היישר אל בית המקדש, ברחוב המרכזי של ירושלים בעת ההיא, המדרגות שהיו קבורות אלפי שנים נוקו ונראות כאילו רוצפו בימינו… משם עלו לאחר טהרה בבריכת השילוח כאשר הם מצוידים במטבע המאשר את היטהרותם אלפי מאמינים, הולכים ברגל במעלה הרחוב שוקק החיים, חולפים בשוק הקדום.
היכולת של אלי שוקרון לתאר את הדמויות, את המצבים, את הקרבות, את החיים בימי בית ראשון, שני, בתקופת דוד המלך נעוצה לדעתי במסירות האינסופית שלו למקצוע הכול כך מיוחד שבחר בו. מצויד בספר התנ"ך ועת חפירה הוא שקוע כבר עשרות שנים בחפירות הארכאולוגיות שלו, כן הן לגמרי שלו.
הקבוצה הקטנה והאינטימית שלנו חולפת מפעם לפעם ליד קבוצות גדולות שמטיילות בעיר דוד. כשאלי שוקרון עובר עוצרים המדריכים ונותנים לו כבוד מלכים, הם מספרים למטיילים כי האיש הזה הוא שגילה במו ידיו את הממצאים שהם נחשפים אליהם זה עתה. מעריצים אותו בעירו, את האיש הצנוע והידען הזה. זה ששמו ייחרט בספרי ההיסטוריה של העם היהודי.
לפני שאנחנו יוצאים וחוזרים אל אור השמש המלטפת של ימינו אנו, מתואר בפנינו קרב עקוב מדם, בו הורסים הרומאים את העיר בזמן המרד הגדול וימי חורבן הבית השני, התיאור כל כך מוחשי, הבטן מתהפכת, האווירה בתעלות הניקוז סוגרת עלייך… אני מודה לאלוהים שלי על שהזמנו מקום לארוחת צהריים במחניודה ועל שברא אותנו דווקא בימינו אנו (כן, עם כל החרא שיש גם לנו, נדמה שזה עדיף מאשר להתחבא בתעלת ניקוז שרוחבה כרוחב הכתפיים של חוטב התעלות החסון ביותר שנמצא אז…).
קרם המסקרפונה האלוהי של מחניודה שמגיע אחרי אי אלו בקבוקי יין משובח ואוכל שגאונות טמונה בו, מזכיר לי שוב להודות על כל מה שיש וליהנות מהרגעים הקטנים, מימים נדירים של חוויות מיוחדות עם אנשים מופלאים שנאספים להם ועושים את החיים יפים ומאושרים. מישהו לוחש שלאלי שוקרון יש יום הולדת מחר, מה שהופך את הארוחה לשמחה אף יותר, אני מקווה בליבי שהמפגש איתנו שבו נכחו גם חברים טובים שלו (ולמזלי הם גם שלי, אחרת לא הייתי מכירה אותו…) שימח אותו וגרם לו לאושר לפחות כמו שהוא גרם לי…
ומי שמגיע עד מחניודה ולא חוזר עם ידיים עמוסות בשקיות מהשוק הזה שהוא המופלא ביותר שיש במחוזותינו, לא ידע שמחה מימיו…
מאז, אני אוכלת בתאווה את התמרים המופלאים שהבאתי משם ומתפללת שלא יגמר לעולם.
אז אם אתם מחפשים לצאת מהשגרה שלכם, זו שאולי סוגרת עליכם ומכבידה ולעיתים משעממת ולעיתים מתישה ולעיתים בלתי נסבלת כבר ואם אתם מחפשים משהו שמכניס גם עניין, גם רוגע, גם העשרה, אז אנא מכם עם כל הכבדות שנראה לכם שיש בזה, תסורו לעיר דוד, לירושלים, לשוק…יש עולם מופלא שקשור בהיסטוריה ובמורשת שלנו שרק כשנחשפים אליו באמת אז מבינים התרוממות רוח מהי.
ואם בדרככם יחלוף לו אלי שוקרון, ה ארכיאולוג של ירושלים, אז תדעו שזה עתה ראיתם אדם מיוחד במינו, כזה שהידע שטמון בו אוצר בחובו אינסוף פרטים, תאריכים, סיפורים מופלאים וממצאים וגילויים שלולא הוא, לא היינו נחשפים אליהם והיו נשארים תחת האדמה אולי עוד 2000 שנה…
באהבה,
אני
