חטופה / צ'רלי דונלי

 זה הזוי, זה מטורף, זה אפל. וואו כמה שהספר הזה מצוין !

מותחן פסיכולוגי מסעיר ומותח החל מהעמוד הראשון ועד לאחרון ממש.

אני גאה, נרגשת ונפעמת לפתוח את שנת 2018 בסקירה על הספר האחרון והמשובח שקראתי בשנת 2017. אם ככה מתחילה שנת 2018, אני תקווה כי צפויים לנו ספרי מתח טובים ביותר.

אם יש משהו שאני אוהבת בקריאה, ובעיקר במותחנים טובים, הוא היכולת של הסופר לתעתע במוחך לאורך הספר כולו. אין הרבה סופרים שמצליחים במשימה הזאת לפחות לגביי, ופה נרשמה הצלחה מסחררת.

מאז ילדתי את בני השלישי, מטבע הדברים, הזמן הפנוי לקריאה הצטמצם, ומעטים מאוד הספרים שאני ממש מרשה לעצמי להיסחף לתוכם, "לעזוב הכל" ולהישאב פנימה בלי יכולת לזוז.

אני בכוונה מציינת "בלי יכולת לזוז" מכיוון שהספר הזה פשוט מרתק אותך לכיסא, לספה, למיטה או סתם ככה בין לבין כש"גונבים" פה ושם עמודים. הזכרתי לעצמי לאכול ואפילו לישון, והאמינו לי עם תינוק קטנטן, שעות שינה הן מצרך נדיר.

הפרק הראשון בספר מתאר בריחה של מישהי והפרק הבא מתרחש שבועיים לאחר מכן ושוב מתאר בריחה. האם מדובר באותה נערה ? האם מדובר באותו אירוע בריחה או שמא מדובר באירוע אחר ? מי הנערה ? ממי היא בורחת ולמה ?

הספר כל כך מתעתע כבר בתחילת הקריאה, שנדרש ממני לחזור ולקרוא שוב את ההתחלה.

ניקול קאטי ומייגן מקדונלד למדו יחד בתיכון באמרסון ביי. ניקול נחשבת מאוד ליברלית ובוטה, נערה חופשיה ומאוד לא מהוגנת, בעוד מייגן, האנטי תזה שלה, התלמידה המחוננת, פעילה חברתית, בתו של השריף המקומי, בית מושלם.

לניקול ומייגן שותפות גורל אחת. שתיהן נעלמות בליל קיץ חם ממסיבת חוף שערך אחד מחבריהן ללימודים.

כשבועיים לאחר מכן, מייגן נאספת מצידי הכביש על ידי גבר שעבר באזור, והבריחה ההרואית שלה הופכת להיות מרכז החדשות.

ניקול נשכחת ומייגן מקבלת את כל התהילה. מצטרפת לכך העובדה שהיא כותבת ספר המתאר את תקופת שביה ואת הבריחה האמיצה. מייגן מצידה לא כל כך מרוצה מהמצב החדש, היא מרגישה תחושת החמצה גדולה, היא לא ממש הבריאה כמו שכולם חושבים, והיא ממש לא חזרה לעצמה.

ליוויה קאטי, אחותה הגדולה של ניקול, לא מפסיקה להלקות את עצמה על כך שלא ענתה לשיחת הטלפון האחרונה מאחותה בערב היעלמותה. שיחה שאולי היתה יכולה לשנות את המצב.

ליוויה, פתולוגית מתמחה הרואה בעבודתה שליחות, מקווה שכשגופתה של ניקול תגיע אליה, היא תוכל להתמודד עם המצב הכי טוב שיכול להיות.

עם הזמן מגיעה לשולחנה של ליוויה גופתו של גבר צעיר המסתבר כקשור לעברה של ניקול.

או אז מתחילה ליוויה במעין חקירה עצמאית משלה. הגילויים הנחשפים בפניה מפלצתיים ומזעזעים. ליוויה מבקשת את עזרתה של מייגן, שככל הנראה יודעת הרבה יותר ממה שהספר שלה חושף, אך בשל מצבה הנפשי הקשה היא הדחיקה לא מעט ממנו. בעזרת טיפול פסיכולוגי והיפנוזה, היא לוקחת את עצמה אל הקצה במטרה להיזכר מה קרה שם.

אט אט השתיים נכנסות לעובי הקורה וחושפות עוד ועוד פרשיות דומות , כאשר החשד הוא כי הן קשורות זו בזו.

כאמור,הספר נפתח בכאוס המעורר סקרנות מטורפת וככל שהקריאה בספר מתקדמת, הספקולציות אינן מרפות, והציפייה – כמעט שאי אפשר לשאת אותה.

הספר זורק אותך למחוזות הזויים בדמיון כדי לנסות ולהבין מי המוח המעוות שעומד מאחורי הפרשיה הכל כך מורכבת הזאת שרקח הסופר.

הסוף השאיר אותי עם פה פעור, קריאות וואווו המביעות פליאה וזעזוע גם יחד, ובעיקר תחושה כזו שיושבת בבטן, תדהמה שלא מרפה גם ימים ספורים לאחר הקריאה.

גילוי נאות. את הסקירה הזו ישבתי וכתבתי, תיקנתי וערכתי, מחקתי ושיניתי, ועד לכתיבת שורות אלו, אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר את קשת הרגשות שהספר הזה הצליח לעורר בי.

אם לא היה ברור עד כה, אני ממליצה ובענק.

קריאה מהנה !