תמונה: אלבום פרטי
אחרי 9 ירחי לידה נולדתי, בת בכורה לזוג הורים צעירים שחלמו להעניק שם פרטי שמתחיל באות אל"ף, החלום התהווה כשהורי רצו המשכיות במשרד עורכי-הדין המשפחתי שאבי הקים. שמו של אבי מתחיל באות אל"ף ומכאן ששם המשרד וחתימתו הם א.ננטל.
בעסקה החלומית והחד צדדית של הורי כלפי, הורי קיימו את חלקם בכך שהם בחרו לי שם באות אל"ף ואת החלק השני בעסקה אני קיימתי כשלמדתי תואר ראשון (בטעות) ותואר שני (בכוונה) במשפטים וגם הוסמכתי כעורכת-דין (בידיעה).
כראוי לעורכת-דין מבטן ולידה הייתי צריכה לשדרג את העסקה החד צדדית. כבר בגיל 3 הייתי עושה מניפולציות ולא רוצה ללכת לגן ובמקום מבקשת ללכת עם אבא למשרד. זה המשיך כשגדלתי ולא רציתי ללכת לבית הספר ובמקום ללמוד היסטוריה או מקצוע משעמם אחר הייתי נוסעת עם אבא לבית המשפט ולומדת את פרטי התיק והלקוחות. אני זוכרת שהייתי מבלה שעות בפגישות במשרד, בכנסים של עורכי-הדין באילת ובהרצאות משפטיות נוספות.
בשנת 1997, הלכתי עם אבי פעם בשבוע ללימודים אחר הצהרים, הוא נרשם לקורס ואני הייתי מתלווה אליו. הקורס הזה קסם לי. הלימודים היו מחולקים להסברים, משחקים ומשובים. אני זוכרת שאמרתי לעצמי כשאהיה גדולה גם אני אלמד את הקורס הזה.
בשנת 2007, כשאני סטודנטית ללימודי משפטים, נרשמתי לקורס חיצוני, כמו זה שהייתי עם אבי בילדותי. הקורס גישור.
כשסיימתי את קורס הגישור ביקשתי להשתלב במשרד המשפחתי בגישורים לצד אבי ועד היום אנחנו משתדלים לגשר ביחד.
אני זוכרת את הרגע בגישור ששמתי את האצבע וידעתי לומר לעצמי שאעסוק בגישור כמקצוע. מאז ועד היום אני מגשרת שמלווה תהליכים משפטיים-משפחתיים מחוץ לכותלי בית המשפט מתוך אמונה של הדדיות.
על הסכמי הגישור אני חותמת: א.ננטל, עורכת-דין ומגשרת ובכל פעם שאני חותמת על הסכם גישור אני חותמת על החלומות המשפחתיים והאישים שלי.