פעם חשבתי שאני חלשה
מאז שאני זוכרת את עצמי אני בוכה,
מתרגשת מסיטואציות , מכל מילה קטנה, מתרגשת גם לטוב וגם לרע.
דבר אחד אני יכולה להגיד בוודאות שלא נתתי לפחדים להשתלט לי על הדברים , החרדות תקפו והבטן התפכה
אבל אחרי התחושה של לעמוד בהם בגבוה
בכל פעם מחדש עשו לי טוב ונתנו לי אמונה, שאולי אני לא כל כך חלשה.
השנים עברו בעבודה אני מתפסת בדרגות הניהול, נהנת בעיקר מהאנשים אולי קצת פחות מהעבודה עצמה.
מבינה את זה בתוך תוכי אבל אז, הריון, לידה,
אני אמא? אבל לא קיבלתי הוראות הפעלה
שומרת ושומרת בפנים, הכל אני אוגרת,
עכשיו זה לא הזמן שלי, עכשיו זה הזמן שלה אני אומרת.
חופשת לידה קשוחה ביותר, לא מסוגלת להניח אותה לשניה, מפחדת לצאת החוצה ומה אם תבכה ומתי תישן?
אחרי חצי שנה חוזרת בשמחה לעבודה, מרגישה כמה אני צריכה את הכמה שעות איוורור הזה ולא משנה לי לאיזו מטרה.
הזמן כמו שהזמן עושה אני מתחילה להרים את הראש ומביטה שוב עלי כישות עצמאית
ואז מגיעה הבת השניה,
בניתוח חירום כשהוציאו אותה ממני ולא שמעתי את קולה כשראיתי אותה בפעם הראשונה בתוך האינקובטור
כל מה שחשבתי שידעתי עד אז השתנה
כך חלפו להן שנתיים של אתגרים, פחדים והתרוצצויות אל הלא נודע.
עם כל יום שעובר ועם כל נשימה , הקלה ,אני מבינה שכל ילדה והדרך שלה הדברים התחילו להתייצב ולהכינס לשגרה .
באותו הזמן אני כבר הבנתי שחלשה, אני לא
בכל מה שנוגע לבנות שלי אני לביאה
אבל בכל מה שנוגע אליי, אני דיי אבודה.
הבנתי שאני נמצאת במקום שלא עושה לי טוב
לקחתי החלטה , לא פשוטה וכנגד כל מה שהסביבה חשבה
אני עוזבת את כלוב הזהב ויוצאת לי לדרך חדשה.
אני רוצה לפגוש נשים, אמהות
להקשיב להן , לתת להן כוחות
שישימו את את עצמן בראש סדר העדיפויות
החיים עוברים מהר מידי כדי לחכות.
וכשזה קרה , בכל מפגש עם זוג עניים חדשות או ישנות אבל אני כבר מסתכלת עליהן בדרך שונה,
בכל יום שעובר אני מבינה שהתכונות שלי שחשבתי פעם שהם חולשה
התחלפו בקבלה, בחמלה שעשיתי כל מה שאני יכולה
ההבנה שזאת לא בושה, לשים את עצמי ראשונה
כי כשאני בטוב עם עצמי כל הסביבה שלי מרוויחה
נעים לי מאוד
אני רויטל אגסי ואם יש דבר אחד
שאני היום יכולה להגיד על עצמי
הוא שאני לא חלשה
אני נשואה לגבר שאליו אני מלאת אהבה
אני אמא לשתי בנות הכי מדהימות שרק יכולתי לבקש
אני חולמת בלילה וביום אני מגשימה.
צילום: רונית יינון












