חג הפסח, לוס אנגלס, בל אייר, בית של חברה שהיא כמו אחות, הבנות שלה, הבעל שלה, משפחת החתן של הבת, חברים של הבנות, הבנים שלי , אורח ,בן של חברה ממש כמו משפחה.
שולחן מושקע למופת ,הגדה של פסח לכל סועד , עברית ואנגלית , כמה ישראליים , רוסים, אמריקאיים יהודים וכמה לא ממש יהודים ~ שיהיה מעניין.
אנחנו, שגדלנו על ההזיה הזאת שנקראת "הגדה של פסח", זורמים איתה, אחרי הכל איך אמר חיים טופול בכנר על הגג? "מסורת"!!! אבל שגויים ישבו מסביב לשולחן ההזוי הזה? ממש לא ברור לי. כמו למשל "דיינו", וואאלה, באם אני גויה ,אני לא ממש מתה על יהודים אחרי הבנת הנקרא בהגדה. תודה לאל שהם חייכו בנימוס ,הסתכלו עלינו כהזויים ב"דם , צפרע…" תחשבו על זה, איך אנחנו נראים מהצד?
חבר-עם שחצן ומתנשא שכמותנו. "אילו נתן לנו", לנו, לנו ושוב לנו. ואללה, מה זה כל ה"אנחנו" הזה?
השחצנות בעורכנו, ואנחנו ה"עם הנבחר, הבן המעודף בקיצור אנחנו ה"בן ממשיך" של חלקת האלוהים הקטנה ~
אבל תעשו לי טובה , תקצרו את ההגדה. מכות מצרים וכל שאר רבנים שלומדים לתוך הלילה, מה זה מעייפים אותי, בעיקר כשאני, מה זה רעבה….. מחייכת~
חג שמח מ"הגולה הקלה"; לוס אנגלס~
