אורנה גולן, הממונה על שוויון מגדרי בחברת החשמל
בחברת החשמל, התרת חסמים בכניסה של נשים למקצועות השטח, זה יותר מ"סתם סיסמה". חברת החשמל פועלת להיות גוף מוביל, מתקדם ומודרני בתחום השוויון המגדרי וזאת כחלק מאסטרטגיית חברת החשמל ובתמיכת הדירקטוריון והנהלת החברה הבכירה.
מחקרים מראים, כי ארגונים רבים בהם נשים מהוות חלק משמעותי מכוח העבודה, יוצאים נשכרים, שכן לנשים יש תרומה ייחודית לתרבות הארגונית ולקידום המטרות הארגוניות, כולל השפעה חיובית על שורת רווח של הארגון.
כחלק ממדיניות זו, חברת החשמל פועלת לשלב נשים בכל מגוון המקצועות ובכל דרגי הניהול בחברה.
לצורך כך, פועלת החברה לגיוס וקליטת נשים למקצועות טכנולוגיים "גבריים". החברה אף ארגנה יום גיוס ייעודי לנשים בלבד, ביחד עם משרד הכלכלה, קורס ייעודי לחשמלאיות, וכן שילבה לראשונה נשים בקבוצות פועלי רשת, מקצוע שטח שנתפס כגברי.
לצורך קליטה נאותה ומוצלחת של אותן עובדות פעלה החברה להתאים את סביבת העבודה לצרכיהן.
התאמת סביבת העבודה באה לידי ביטוי במספר מישורים, בהכנת השטח; האנושי, הניהולי והסביבתי, ובהתאמה פיזיולוגית; הבנה כי צרכי הנשים אחרים משל צרכי הגברים.
פעולת ה'התאמה' והחשיבה המקדימה בוצעה ביחד עם העובדים, במסגרת "שולחן עגול" שנערך עם מנכ"ל חברה. לדוגמא, אחת מעובדות העלתה השטח את סוגיית הביגוד לנשים. לדבריה, הנשים נאלצות ללבוש את בגדי עבודה של הגברים, שאינם מתאימים להן, לא נוחים, ופעמים רבות אינם עונים על צרכי העובדות.
מבירור מעמיק שביצענו עלה שלא נמצא בשוק ביגוד לנשים העובדות בעבודות של צווארון כחול. יש ביגוד ייעודי לרופאות, לבורנטיות, אחיות, מנקות אך לא לעובדות שטח במקצוע תפעולי. כשהבנו את הצורך הקיים, עצבנו בגדים ייעודיים לאותן עובדות ביחד עם מעצבת אופנה,– חולצה בגזרה נשית יותר, מכנסיים המותאמים לצרכי העבודה מבד ג'ינס גמיש יותר, העומד בכל תקני הבטיחות הנוקשים של חברת החשמל, תחת הנחיות של אנשי הבטיחות. בנוסף, עוצבו בגדי עבודה עבור הנשים החרדיות במקצועות החשמל, כאשר ניתנה אופציה של שילוב חצאית מאותו הבד של המכנס.
צורך נוסף שעלה נבע מהעובדה שנעלי העבודה הינן כבדות מאד. במחקר שהתבצע בעבר אף עלתה המסקנה כי הנעלים הצבאיות גרמו לשברי הליכה לנשים. לכן, נרכשו נעלי עבודה קלות יותר עבור עובדות השטח.
במקביל לבגדי העבודה, בחנו גם את שביעות הרצון של עובדות השטח מתנאי הסביבה. עובדות השטח שיתפו כי היה אליהן לבקש וילונות הפרדה כדי שתוכלנה להתקלח בסוף יום העבודה , היות והמקלחות בחברה היו מותאמות לגברים וללא הפרדה בכלל. כמו כן, בקשו העובדות לוקרים עבור ציודן האישי ואף בקשה זו מולאה על-ידי החברה.
כמו כן, הסתבר שיש קושי במציאת שירותים נאותים בשטח. מנהל העבודה דאג לבחון איפה יש שירותים קרובים לאתר העבודה( משרדי מכירות ו/או קניון/ מרכז מסחרי ) ודאג לארגן רישיונות רכב לעובדות החדשות כדי לפתור סוגיה זו.
במקביל, הנשים אימצו שיטות עבודה שיקלו עליהן בסחיבת חפצים כבדים, שיטות אשר בהמשך אומצו גם על-ידי הגברים שבחבורה.
נושא נוסף אליו נתנו את הדעת הוא התאמת כלי עבודה. יד נשית ממוצעת אינה יכולה לאחוז בכלי עבודה נחוץ כמו צבת. כך שהחברה רכשה צבת בממדים קטנים יותר שיכול להתאים לגודל כף היד נשית ועושה את העבודה בדיוק אותו הדבר.
החלק השני של ההתאמה בא לידי ביטוי בהתאמת התרבות הארגונית בשטח.
בנוסף, למדנו כי חשוב שנשים תגענה לתפקיד מסוג זה מרקע טכני כדי שישתלבו טוב יותר. לפני כ3 שנים, חברת החשמל עודדה כניסה של נשים למקצועות שטח נוספים: חיבורים לבתים ופעולות רשת. מקצועות ב'טריטוריה גברית'. על מנת לאפשר את כניסתן, מנהלי משאבי האנוש קיימו שיחות והכשרות מקדימות למנהלים, במטרה להקל על הקליטה ולוודא שתתבצע בצורה המיטבית.
הממונה על שוויון מגדרי הבינה כי מי שבסופו של דבר עובד עם אותן נשים הם אנשי השטח, וקיימת חשיבות רבה בהכנת העובדים למשמעות של עבודה עם נשים, סיוע בסחיבת ציוד, תרבות השיחה, נושאי השיחה ועוד..
אני מאמינה כי כמו שבצבא, שדומה מבחינת אופי הפעילות שלו לחברת החשמל ,השכילו לשלב נשים במגוון עיסוקים שבעבר האמינו שנשים לא תוכלנה להשתלב בהם ו/או להיות לוחמות, טייסות וכדומה, כך גם בחברת החשמל. שמתי לעצמי למטרה, שנפעל, נשקיע משאבים, מחשבה ומאמצים לקלוט נשים למקצועות/עיסוקים שבהם אין נשים או אחוז הנשים מזערי, כאשר השאיפה שלנו היא לייצר שוויון, -50-50 נשים וגברים.
אין ספק שהדרך אינה פשוטה, והשטח דורש התאמות, וצפים ועולים קשיים, אבל עם נכונות והבנה בחשיבות שילוב נשים, נביא לחברה שוויונית יותר, מאוזנת וטובה יותר.
