בוקר טוב למועדון הסבתות !!!! מה רמת הגעגוע? אני פנויה להובלה….
בתרגום לשפת אנשים נורמלים : בואו ניפגש.
כך כתבתי בהודעת ווטסאפ, דבר ראשון בבוקר כי הגיעה הרגע בו המצברים מתרוקנים ואני חייבת למלא אותם באותו חום ובטחון שנובע אך ורק מחברות טובות.
התברכתי ויש לי הרבה חברות, מעגלים שונים, שונים בגודל, באופי, בזמינות, בתכנים עליהם אני יכולה לדבר, בדברים שאנחנו אוהבות לעשות ביחד, חלקן רחוקות פיזית אבל כולן קרובות לליבי, אך יש שתיים שבקשר שלי איתן כל התנאים מתקבצים להם יחד.
הכרתי אותן בתמרת גם במסגרת עבודתי אבל גם דרך פעילויות חברתיות ותרבותיות של הישוב. בהתחלה זו הייתה סתם סימפטיה, חיבור בין נשים אינטליגנטיות מצאנו הרבה הנושאים משותפים וראש טוב.
התחלנו להיפגש, לגשש וראינו כי טוב.
נזרע זרע שהלך והכה שורשים, נבט לאט לאט וצמח לחברות נפש כזאת שאין בה גבול לנתינה שמרגישים בה נוח לקבל ובעיקר אין בה סודות, אין בה קנאה ואין בה אגו.
זאת הקרקע הפורייה עליה אני יכולה לחיות ולנשום.
אנחנו מאוד שונות, בגיל, באופי, בתחומי התעניינות, במיקום שלנו על ציר הזמן של החיים, אבל אלה לא מונעים את היכולת ליהנות מהמשותף שבנו.
קלינג קלינג, שני צלצולים של הווטסאפ… יש פגישה !
התחלה טובה ליום חדש.
הללויה.
