כשאתם עומדים מול דוכני הפירות אצל הירקן החביב עליכם, בשווקים או בסופר ומגניבים מבט מאויים אל עבר החבושים ששוכבים שם בפינה…
תחשבו על זה –
כי אחרי שמתגברים על הכל – מקרצפים וקולפים, חותכים ומורידים את הליבה, מבשלים ומבשלים, מצננים ומקררים – מתקבל מעדן ששום דבר לא ישווה לו – לפתן חבושים.
וצריך לעשות את זה עכשיו, אם רוצים, כי בעוד כמה שבועות החבוש ייעלם מהשווקים ואנחנו נוכל רק להתגעגע עד השנה הבאה.
אז מה הסיפור של החבוש?
החבוש הוא מסממני הסתיו המשמחים ביותר עבורי. לא רק בגלל שהקיץ (סוף סוף) מפנה את מקומו לחורף, אלא גם ובעיקר בגלל שזה הזמן להתענג על לפתן החבושים המהמם של אמא.
אז נכון, הוא לא הפרי הכי ידידותי למשתמש. הפרי הטרי אינו מתאים לאכילה – הוא קשה מדי ועפיץ מדי, ואין בו שום הנאה. הקליפה המחוספסת והשעירה מקשה על ניקוי הפרי והקילוף, וקשה (באופן פיסי ממשי) לחתוך את הפירות. הוסיפו לזה בישול ארוך במיוחד… בקיצור, זה לא מסוג הדברים שמכינים בחמש דקות.
אבל מי שמוכן להתאמץ ולהשקיע – החבוש ישיב לו ים של אהבה. בכל דרך שבה נבחר להכין אותו נקבל את אחד המעדנים המרתקים ביותר של הסתיו – הטעים עשיר, הצבע אדמדם-כתמתם מפתה במיוחד, והניחוח – מעלף, ממש כך. כי ככה זה כשאוהבים.
וחוץ מזה, החבוש גם בריא מאוד. הפרי דל בקלוריות, עשיר בוויטמינים מקבוצת B, ויטמין C, סידן, אשלגן, סיבים תזונתיים וחומצות חיוניות. הוא מומלץ לאכילה במצבים של חיזוק חיסוני, שיעול וליחה, סינוסיטיס, ברונכיטיס והצטננות.
אז קנו לכם כמה חבושים (רצוי מהסוג החלק והפחות שעיר, שיהיה קל יותר לקלף), השקיעו בניקיון, קילוף וחיתוך ואפסנו ישירות בסיר לחץ. הוסיפו מעט צימוקים ושזיפים מיובשים, קצת סוכר והרבה מים. ואחרי שעה של בישול, צינון וקירור למשך לילה – פשוט לא תאכלו להפסיק לאכול…
והנה הוא כאן במלוא הדרו – לפתן החבושים של אמא:
בלוטות הטעם מדגדגות?
אתם מוזמנים לבקר בבלוג האישי שלי, שם תמצאו את המתכון המלא.
אוהבים חבושים? מה דעתכם על צלי בשר בחבושים ויין?
אוסף שלם של מתכוני העונה תוכלו למצוא בפרוייקט כל פירות הסתיו.
למתכונים נוספים שלי – מזמינה אתכם לבקר בבלוג האישי.