חודש אלול חודש הרחמים והסליחות נכנס לו ככה לתוך אוגוסט החם העמוס והלחוץ . אני אוהבת אותו את חודש אלול, אני מדליקה נר לכבודו בערב ראש חודש, מנהג מבית הורי בכל ערב ראש חודש להאיר את הבית את החודש את הלב הנשמה ואת החיים, ברקע מתנגנים ניגוני שמחה כי אין תשובה ללא שמחה. ואני נזכרת בעצמי לפני 25 שנה או קצת יותר, הייתי תלמידה באולפנת סגולה, גרתי בפנימייה והיינו יוצאות חבורה של בנות בשעת בוקר מוקדמת במיוחד לסליחות בבית הכנסת הספרדי בקרית מוצקין, נערות בגילינו רוצות לישון כמה שיותר, ואנחנו הינו קבוצת דוסיות שהקצנו לנו בארבע לפנות בוקר עם מכנסי פיג'מה מתחת לחצאיות שטאטאו את הרחובות, צעדנו לבית הכנסת בשקט כדי לא להעיר את הציפרים שעוד ישנו , ובבית הכנסת שרנו בקולי קולות עם החזן את "חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו", תקיעות השופר של החזן הקשיש עדיין מהדהדות לי באוזן ואנחנו היינו מתרגשות ודומעות ומתפללות. אני תוהה אם באמת חשבנו שכל כך חטאנו כי בזיכרון שלי היינו כל כך דבקות בתפילה לאורך כל החודש ועשינו מאמץ גדול לכפר על חטאנו בכוונה אמיתית, ובאמונה תמימה ופשוטה. ומאז חודש אלול בשבילי , הוא חודש כזה של אור וחשבון נפש, גם אם אני כבר לא מתעוררת לסליחות באשמורת הבוקר, ולא צורחת את אדון הסליחות, והחצאיות שלי כבר לא ממש טובות לנקיון הסביבה, אני עדיין מרגישה את הצורך העז לבקש סליחה לנקות את הלב, דוקא בחודש הזה לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. והאמת היא שעם השנים הסיבות לבקש סליחה לא הצטמצמו אלא להפך, נעשיתי עסוקה יותר, עייפה יותר, מוטרדת יותר , אז רגע לפני שמתחילה לה השנה החדשה, אני מתכנסת בתוך עצמי עם הילה של קדושת אלול מסביב וחושבת על כל האנשים שאני רוצה שיסלחו לי, כל אלו שפגעתי בהם, שלא הקשבתי להם, שלא הערכתי אותם מספיק, שלא כיבדתי אותם, שכעסתי והתלוננתי עליהם, שלא היה לי זמן בשבילם, מתנצלת על שלא הייתי סבלנית מספיק, שלא הייתי טובה מספיק, יש לי רצון גדול להתנקות בלב בנפש ובמצפון, ואני מוצאת שקל לי להתחרט ולבקש סליחה ולהתייסר על מעשי ולהשתדל לתקן. אבל מצד שני לפעמים קשה לי דווקא לסלוח למי שפגע בי, אפילו אם הוא לא יודע שפגע ולא עשה זאת בכוונה, ואני מנסה לעשות עבודה עצמית ולסלוח, מסתבר שכשמישהו פוגע בנו נשארת לנו צלקת, כמו של כוויה רצינית שגם אם נמרח עליה הרבה משחות הצלקת תישאר, והמבחן האמיתי שלי עם עצמי הוא לדעת לסלוח להמשיך הלאה, לזכור כמה כואבת הפגיעה אבל לשפוט לטובה להאמין שהעולם מיסודו טוב הוא, ושלאנשים אין כוונה לפגוע מלכתחילה. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהיופי הזה שיש ביהדות במסורת ובחגי ישראל, ומהעצמה הזאת של חודש שלם של חשבון נפש וברור עצמי על הטוב הרע והדרוש תיקון, איזו מידה טובה וחשובה היא היכולת לסלוח ולבקש סליחה, ועם ההבנה הזאת הרבה יותר קל לי להתנקות ולסלוח, וכשיש מחילה אפשר לנשום יותר טוב, האוויר מסביב צח ורוח טובה נושבת על פני ובליבי והחיים נראים הרבה יותר טובים ויפים.
