בחוץ רותחים הצהריים, אשה בולגרית קורעת אותי עם השיר שלה. אני לא מבינה אף מילה. אלברט ואני לא קיימנו את מה שסיכמנו אז, בתחילת שנות התשעים, כשחזרתי מאיטליה ואלברט עטף לי ספה, לכסות על כל זיכרון שחורר בה הזמן, שליכלך את פניה. פסים כחולים ועליהם ורדים אדומים, שארית של בד שהיתה לו בעסק.
בולגרים מדברים יפה על הוורדים המפורסמים שלהם, על הבושם שעולה שם מן האדמה. גם אלברט, גבר יפה וחזק, שניגן לחיים באקורדיון, ידע לדבר בשבחם של ריחות פרחים העולים מהעור של בנות בולגריה, וכשעלתה הספה אל הסלון בדירה על הגג מול בית הכנסת, אביב בולגרי פרח בה באחת, וריח ורדים מריר-מתוק עלה מהדמיון ומילא את החדר.
כשבאתי אליו לשלם, ישבה אצלו גברת אחת עם שיער בשחור ועור בחלב, ובעיניה הירוקות שקט גדול. כשהביטו זה בזו היה ברור שהוא רואה בה את האשה הצעירה שהיתה פעם, ולא רק את הגברת עטורת הקמטים שהיא היום.
אני לא זוכרת איך קראו לה, רק שהיא שרה בשבילו ובקול שלה היו כל כך הרבה געגועים, שהעירו את אלו שמסתתרים בעיניהם של האנשים סביב. געגועים, שאם חושפים אותם, הופכים מיד למים, ויורדים למטה, וכל מי שרואה, בטוח שאלה דמעות.
מי ורדים ויוגורט
אחר כך היא נתנה לי קרם ידיים משם, בריח ורדים, נגעה לי בפנים, ובמבטא שמוציא מכל "ר" ניגון קטן, אמרה שיש לי עור מצוין, ושאם אני רוצה להשגיח עליו כדאי שאזהר מהשמש, אשתה כוסית קטנה בכל ערב, ואוכל יוגורט לפחות שלוש פעמים ביום. אנשי הבלקן, בעיקר בולגרים, עושים עניין גדול מהיוגורט. כמו שמן דגים לסקנדינבים, ככה היוגורט לבלקנים, שמשוכנעים שהוא זה שאחראי לאריכות הימים, לזיכרון, לאון, לעור, וסליחה אם שכחתי משהו. כשהיא פנתה ללכת, אשה קטנה בשמלה מנוקדת, נדברנו שאני אבוא אליו עם הקסטות והוא יתרגם לי את מה ששרות הנשים מבולגריה. אבל לא הספקנו. אלברט נתבקש לפנות את המרפדייה ולנדוד ממנה הלאה.
זהו זמן בולגריה. מניות של מכבי יפו נמכרות ברחובות, בתל אביב נפתחה "שישקו", חמארה בולגרית משגעת, פרופ' ענת אחירון וד"ר אורית חמיאל, הוציאו יופי של ספר בישול לכבוד יום הולדתה ה-100 של ויקטוריה סרוב, סבתא שלהן, שהיום היא בת 102, ובמטבח שלי הצלחנו לפתח מתכון בהשראת הטרטור, מרק היוגורט הבלקני.
מתכון למרק יוגורט בלקני:
על כל גביע יוגורט מכניסים 50 גר’ של שקדים במים ומלח קצוצים דק. תמצאו אותם בחנויות הפיצוחים של שדרות ירושלים ביפו.
אחר כך קוצצים שן שום אחת, מוסיפים שתי טיפות של מי ורדים, חצי מלפפון חתוך דק דק, נשיקה של מלח, וזרעים מחצי עגבנייה שנסחטה פנימה.
אני לא יודעת לאן אלברט הלך. לפעמים הוא צץ בטלוויזיה בחיוך גדול ואקורדיון. שר שירים בעברית, איטלקית ובבולגרית, שמילה אחת ממנה אני לא למדתי עד היום.
[youtube tSdCg5ESqrs nolink]
מתוך הבלוג הילה אלפרט באה ליהנות.
צילום: Flickr: Cooking For Geeks
לחצו על הקופון פה למטה, הדפיסו וגשו איתו לרשתות השיווק המשתתפות. בתאבון!
