זכרונות מהעתיד – סיפור בהמשכים
חלק 2
ויוי הגיעה די מהר, בכל זאת אנחנו גרות במרחק הליכה קצר אחת מן השניה.
בדרך למטבח אני מספרת לה את השתלשלות העיניינים מהבוקר בלי להזכיר את הפתק שמצאתי בחולצה ושהחבאתי במדף הכי גבוה בתוך הספר השביעי מימין.
אני מנסה להשאר רגועה ולספר לה את מה שקרה. נתונים קרים בלי שום אמוציות שיכולות להפריע לניתוח המצב. משהו רציני קורה ואני צריכה להבין מה בדיוק.
ויוי הקשיבה לכל מה שאמרתי בלי להוציא מילה וגם כששתקתי ארוכות בין לבין היא לא אמרה מילה, רק בהתה בחלל מולה והינהנה. היא כל כך מכירה אותי ויודעת שגם כשאני שותקת עדיין רצות להן מחשבות בראשי וכל מילה תקטע לי את המחשבה. אחרי 30 שנות חברות היא גם יכלה לזהות מתי זאת שתיקת ביניים ומתי זאת שתיקה של סיום. כזאת היא.
כשהיא הבינה שסיימתי לדבר ולחשוב היא הציעה שנשב ביחד, נשתה יין ונעביר את הזמן בכיף עד שתומר יגיע ואז נשמע מה יש לו להגיד, אבל אז היא הוסיפה שאני תמיד יכולה לבוא לישון אצלה אחרי השיחה איתו וזה קצת בילבל אותי.
לישון אצלה?… לרגע לא הבנתי, ואז קלטתי שהיא חושבת שתומר מסתיר רומן או משהו כזה.
המחשבה הזאת אפילו לא חלפה במוחי ולרגע חשבתי שהלוואי וכל זה יתברר באמת כרומן ולא משהו מעבר… אבל כמובן שזה היה מעבר. מעבר לרומן מזדמן, מעבר לרומן לא מזדמן, מעבר להגיון ומעבר לדימיון.
ויוי ממשיכה לדבר ומנסה לקשר דברים, והכל סביב רומן מהצד. אני שומעת את התיאוריות שלה אבל לא מקשיבה, הראש שלי מתחיל לקשר דברים בכיוון אחר לגמרי. לקח לה חצי רגע כדי לקלוט שהמחשבות שלי במקום אחר ושוב היא השתתקה. אחרי כמה דקות אמרתי לה שאני רוצה להיות קצת לבד, רוקנו את כוסות היין והתחבקנו ארוכות לפני שהיא הלכה.
אהבתי אותה על זה שהיא ידעה להכיל אותי ואת כל העובר עלי לאורך השנים ותאמינו לי שקרו לי דבר או שניים בחיי…
עכשיו היה מתאים לכתוב את ההודעה הדרמטית שאם הסיפור הזה הגיע אליכם לפני שסיימתי אותו, אז תדעו שקרה לי משהו ותגידו למשטרה שימצאו את ויוי… אבל לא, תירגעו, אני יודעת שלא קרה לי כלום ושסיימתי לכתוב ואני גם יודעת שהסיפור הזה יתורגם ל 16 שפות ויהיה הדבר הכי ויראלי ברשת לעוד שנים ארוכות ויתפתחו ממנו תיאוריות שלימות וקונספירציות חולניות.
הכי הצחיק אותי מהכל היה לשמוע את ההקלטות עם התיאוריות של פרופ' גדי המסריח שנמצאו והתפרסמו בדארק-נט אחרי שנהיה עליו השלום, הבגט והביצה.
***מתנצלת, אין לי שליטה על דחפים ואני לא מצליחה לעצור את עצמי מלהוסיף בכל פעם את היותו מסריח ב-ה' הידיעה! וגם כשהיה בא אלינו והייתי מברכת אותו לשלום, המילה 'המסריח' היתה נאמרת חזק בלב עד כי הייתי בטוחה שלפעמים הוא שומע את זה…
ויוי הלכה ואני התיישבתי סביב הדלפק במטבח עם עט ודף והתחלתי לכתוב בנקודות את כל הדברים המוזרים שקרו לאחרונה.
החולצה החדשה עם המשבצות שהיתה בתוך המזוודה שהיתה איתו כשחזר מהולנד… תומר לא לובש משבצות אף פעם, גם לא פסים. מן שריטה שכזאת. והפתק בדש השרוול… ועוד מוסתר… זה בהחלט פריט מוזר…
רגע… והמזוודה שהוא קנה בהולנד… איפה היא? אני הולכת לחדר העבודה שלו ומוצאת את המזוודה, היא ריקה אין לה ביטנה, אין כיסים נסתרים… סוגרת אותה ומסובבת… מסתכלת ובוהה בה… העיניים שלי נתקעות על הלוגו של המותג… עיגול בצבע תכלת ובתוכו יש את המספר 1101 בצבע כסף. הלוגו הזה ממש מוכר לי… מאיפה?
הולכת למחשב, נכנסת לגוגל ומחפשת 'מזוודה 1101' ולוחצת אינטר. כלום. מחפשת 'מותג 1101' וכלום לא עולה. 'לוגו 1101' שום דבר. גם גוגל עם תרגומים לא יודע על מה מדובר ואני הולכת לסיפריה ומוציאה משם את הספר השביעי מימין שבתוכו החבאתי את הפתק מהחולצה.
יש בו 13 סימנים. אני אומרת סימנים כי קשה מאוד לקרא לזה אותיות. זה היה נראה כמו קישקושים לא ברורים של ילד בן שלוש שעושה את עצמו כותב. אולי היה בדש של השרוול עוד משהו ולא ראיתי? הלכתי לחדר הכביסה לבדוק שוב.
עוד לפני שהרמתי את החולצה והחזקתי אותה ביד, ראיתי… הלוגו שנמצא על המזוודה, זה אותו הלוגו שנמצא על התווית של החולצה… מוזר… למרות שיש אפשרות שבחנות שהוא מצא את המזוודה הוא קנה גם את החולצה ואולי זה מותג כלשהו לגברים שמייצר תיקים, חגורות, בגדים ומזוודות…
אני כותבת על הנייר 'חולצה, מזוודה, כיס סתרים,פתק 13 סימנים, לוגו 1101' וממשיכה לחשוב…
הטלפון שהגיע עם שליח… מה, לא יכלו לנתק את הטלפון או לשים בחדר אחר? לשלוח את הטלפון עם נהג מונית… גם מוזר… והמסר שנכתב על הצד הפנימי של המעטפה… זה בטוח כתב היד שלו? הוא הוסיף בסוף את המילה 'צימר'… הוא בטח ידע שאתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר… והאמת, זה באמת לא היה בסדר!
אני מוסיפה על הנייר 'טלפון עם שליח, צימר' וממשיכה לחשוב…
הנסיעה הפתאומית להולנד… הוא לא לקח איתו כלום, רק דרכון וארנק… בלי מחשב נייד, בלי בגדי החלפה וגם בלי הכדורים שהוא לוקח באדיקות לשמירה על הכולסטרול ולא זכורה לי פעם אחת שהוא שכח את הכדורים שלו… חוץ מהפעם הזו שנסע להולנד…
אני קמה מהכיסא והולכת לארון התרופות הקטן שנמצא במטבח, פותחת את דלת הארון ורואה את קופסת הכדורים שלו עומדת שם במלא הדרה כשמעליה מתנוסס הלוגו שנמצא על המזוודה ועל החולצה והמילים היחידות שיוצאות לי לאט לאט מהפה זה "תומר וואט-דה-פאק"???
בידיים רועדות פתחתי את הקופסה ושפכתי את תכולתה על כף ידי. כל כך לא הופתעתי לראות שעל כל כדור יש את המספר 1101 ומשום מה זה הזכיר לי את המשפט הקבוע שתומר היה אומר בכל פעם שנתקלתי בצירופי מקרים מוזרים "תזכרי טוב, בחיים אין מיקריות"
החזרתי את הכדורים לקופסא והשארתי לי כדור אחד. הכנסתי אותו לתוך חור שעשיתי באותו הספר שהחבאתי ביחד עם הפתק ונשכבתי על הספה עם הראש מפוצץ במחשבות ולא ידעתי מה לעשות.
#צלחת_מעופפת