זוגיות…נעים להכיר…
בהתחלה הכל נראה כל כך יפה, הרומנטיקה, השיחות המדהימות יחד, הרצון לראות אחד את השני כל הזמן, התכניות לעתיד, הפותחת לנו כל כך הרבה אופקים, הלימודים, העבודה, תוכניות לעתיד, חתונה וילדים. אנחנו מתחילים להתחבר לאדם הראשוני שהיינו, עם הפחדים, עם כל כך הרבה שאלות ערכיות, כל כך הרבה התלבטויות לגבי גידולם ( כל אחד מהמקום שלו)), חילוקי דעות (שזה לא פחות חשוב), ריבים ובין הייתר רגעים של אהבה ויחד. פתאום אנחנו מתחילים להרגיש צורך באדם שאתנו, להרגיש שהוא/היא משלימים אותנו ויחד עם זה, גם כל כך שונים. אנו זקוקים לחיזוקים שלהם, ליד התומכת וליכולת לאזן את מי שאנחנו לא.
הילדים גדלים והחיים ממשיכים ואנחנו מתפתחים בדרך שלנו ואז אנחנו מבינים שיש גם בנפרד, מבוגרים יותר, בוגרים יותר ושאלה נשאלת: זה צורך או רצון להיות יחד?
חוזרים להתחלה, למה בעצם התכנסנו, אני פוגשת את עצמי אומרת: היום אני כבר לא צריכה את הקשר הזה, היום אני ר.ו.צ.ה את הקשר הזה. פתאום אתה מבין כמה שנים עברו, אשר הצורך התגבר על הרצון ואז הגיע הרצון ששטף אותנו ברגעים מדהימים שלא היה להם סוף, החבר הכי טוב שחילק איתי את החיים. האיזון נעשה ועם הבגרות והקן הריק, אתה מבין את הרצון להיות יחד, מתגבר על מה שיבוא בדרך, משום שכבר אנחנו לא אותם אנשים שהיינו. בעצם סוג של גלגל המסתובב, כמו שאנחנו כאדם, ככה גם בזוגיות.
הרצון – הרצון עם הצורך – הצורך – הרצון.
להיות את הכאן ועכשיו, לדבר על תובנות החיים, על מה שהיינו ואת מי שהיינו, על היופי שיש לעולם להציא ומה שהוא מביא איתו. ללא ספק זכיתי לאהוב.