זוגיות - הגרסה היפנית

צילום: Shutterstock

"אני עומדת לכתוב על זוגיות בפוסט הבא”, אני מודיעה ליפני שלי.

הוא לא כל כך הבין על מה מדובר. ואני לא מתפלאת. לא אתפלא גם אם אין מילה כזו ביפנית.

"נו, זוגיות, מה שקורה בין זוג במערכת יחסים, בין בעל ואישה". אני מסבירה לו באנגלית

ובודקת במקביל במילון שלי באייפון אם המילה קיימת ואם כן, איך מבטאים אותה.

מצאתי,יש מילה כזו! רווח לי. אני מראה לו את התרגום.

"אני יודע מה זה, אבל זו לא מילה שאנחנו משתמשים בה ביום יום, זו מילה ספרותית".

"זו בדיוק הבעיה"! אני רוטנת.

כפי שהבטחתי, אני מביאה לכם כאן את תרגום המאמר שלי שהופיע בעיתון היפני Asahi Shinbun. קוראי היפנית שביניכם מוזמנים לקרוא את המאמר ישירות בלחיצה >>כאן<<.

בראיון הפכתי את ישראל לגן עדן אידיאלי בו הזוגיות אצל כולם פורחת. עשיתי זאת כדי להבהיר את עמדתי ולהציג את הבעייתיות הקשורה לזוגיות ביפן, במיוחד בחיי הנישואין. אני נזכרת עכשיו שחברה יפנית טובה שלי סיכמה את הזוגיות שלה במשפט אחד משקף שנאמר עם קורטוב של הומור, "כשהוא יוצא בבוקר לעבודה אני עדיין עם פיז'מה, כשהוא חוזר מהעבודה אני כבר בפיז'מה. כנראה שהפיז'מה שלי לא ממש עושה לו את זה."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תיקשור הוא מילת המפתח

"אני חושבת שלהיות אימא זה תפקיד מאתגר, ללא קשר היכן אתם גרים, וזה תקף במיוחד כשמדובר על להיות אימא ביפן.

אני מרגישה שביפן, ברגע שהפכת לאימא, כולם מצפים ממך לעשות הכל באופן מושלם.

לשמור על הסטטוס–קוו של הבית כל יום היא משימה קשה ואני חושבת שהבעלים היפנים צריכים להראות יותר הערכה לנשותיהם על מאמציהן הבלתי נגמרים.

בעבר גם נשים ישראליות היו באותה סיטואציה– כשהציפייה מהן היתה להיות נשים טובות ואימהות מסורות. היום, עם השפעת התרבות המערבית, המצב שונה. יותר ויותר נשים הן בעלות עמדות כוח בחברה הישראלית ומעמד שווה לגברים. בנוסף, יוקר המחיה יצר גם הוא מצב שרוב האוכלוסייה לא יכולה להתקיים ממשכורת אחת ולכן ברוב הבתים שני בני הזוג עובדים.

לרוב האימהות הישראליות, ואני ביניהן, חשוב לממש את החלומות והתשוקות שלנו, אפילו בזמן שאנחנו מגדלות ילדים קטנים.

לאחרונה, אחרי משא ומתן עם בעלי והצגת הסברים הגיוניים, הוא הסכים שאכניס לביתנו עוזרת בית אחת לשבוע. וואוו! זה כל כך שווה את זה. לראות את ביתי בלי בלאגן עושה לי נחת רוח. למרות שהסטטוס הנקי תקף רק לימים ספורים, אולי שעות ספורות. בנוסף, התחלתי לשלוח את בני בן השנה לפעוטון פעמיים בשבוע לכמה שעות, כדי לפנות לעצמי זמן איכות. בזמן היקר הזה אני כותבת מאמרים לבלוג או מתכננת את סדנאות הבישול שלי.

אני מרגישה גם שאימהות יפניות זקוקות לזמן אינטימי עם הבעלים שלהם. אימהות ישראליות דואגות לזמן איכות ולבילויים משותפים עם הבעל ומשאירות את הילדים עם בייביסיטר. בייביסיטר הוא שירות הרבה יותר נגיש, מקובל וזול בהשוואה ליפן.

ולגבי מצבי, גם לי אין זמן לבלות עם בן זוגי. יש לנו שלושה ילדים כשהקטן רק בן שנה ועדיין יונק. אך אני נוטה להסכים איתו ולנסות להיות סבלנית בתקופה הזו.. הוא אומר "בואי נהנה מהמצב הזמני והמיוחד הזה של התא המשפחתי בו כולנו יחד. לאחר שהילדים יגדלו יהיו לנו עוד שנים רבות ליהנות יחד כזוג".

אחרי הכל, אני מאמינה שזוגיות טובה היא הבסיס למשפחה מאושרת. מחוות קטנות כמו אמירת תודה וחיבוקים גנובים מידי פעם, יעשו את כל ההבדל."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

התמונה שלפניכם צולמה במחלקת הפוטונים בכלבו ביפן.

ואיזה גודל פוטון מתאים לזוג עם שלושה ילדים? — ואיזה גודל של פוטון מתאים לזוג עם שלושה ילדים? single, semi double, double, wide double, king

איך מתנהלים חיי נישואין סטנדרטים ביפן?

1. ביפן נהוג לישון עם הילדים באותו חדר וברוב המקרים גם באותה מיטה או פוטון לפחות בשנים הראשונות. (ראו תמונה ממחישה).

2. תרבות "החפירה" שאני רואה אצל זוגות ישראלים לא קיימת כאן. מסרונים ושיחות טלפון על ענייני דיומא כמעט ואין, כמו גם מעורבות בפרטים הקטנים של חיי היומיום.

3. בעל ואישה לא מפגינים אהבה בפומבי, לא מתנשקים ולא מחמיאים זה לזו לפני אנשים.

4. אחרי שנולדים הילדים הבעל והאישה קוראים זה לזה 'Okaa san' או ממה (אימא) ו'Otto san' או פפה (אבא) ולא בשמות הפרטיים. המיקוד הוא משפחתי ולא זוגי.

5.חיי הנישואין ביפן מבוססים על השלמה ולא על שיוויון. כל עוד הבעל ממלא את תפקידו בכלכלת המשפחה והאם את תפקידה בניהול הבית ובגידול הילדים – הזוגיות עובדת והנישואין "מושלמים".

6. הקרבה, מסירות, איפוק וויתור הם ערכים עליונים במשפחה יפנית. אהבה, אושר, קשר וחיבור הם בונוס אך לא העיקר, מקסימום תוצר נילווה.

7. בהרבה מקרים, אחרי שהאישה הופכת לאימא היא משנה סגנון לבוש, סגנון דיבור ותחומי עניין והופכת שמרנית, גם אם לא היתה כזו קודם.

8. המחויבות לעבודה היא במקום הראשון. נדיר שבעל יצא מוקדם מהעבודה בגלל מחויבות משפחתית, אלא אם כן זהו מצב חירום מיוחד.

גילויים נאותים ואישיים

גם אני ישנה עם ילדיי בשנים הראשונות. (כן, אני יודעת מה בא לכם לשאול אותי עכשיו ואענה לכם שיש עוד מקומות מלבד המיטה) וגם אני לא מטרידה את בן זוגי במשך היום עם טלפונים, אלא אם כן זה מאד חשוב ומצדיק את ההפרעה. אני שולחת מסרונים רק במקרים דחופים או חשובים, ולא דורשת ממנו כמעט שום עזרה עם הילדים והבית במהלך השבוע. עם זאת, בסוף השבוע הוא שותף מלא בבית והמטבח עובר לאחריותו המלאה. אנחנו קוראים זה לזה "אבא" ו"אמא" ורק לפעמים נזכרים שיש לנו גם שמות פרטיים.

איך את חיה עם זה?

הזוגיות שלנו עברה תהפוכות ומשברים עד שהגיעה למקום הטוב יחסית שבה היא נמצאת היום. אנחנו מגיעים משתי תרבויות הכי הפוכות בעולם. לכן כל אחד חייב לעשות צעדים לכיוון השני. שנינו נאלצים לצאת מאזורי הנוחות שלנו, מקודים תרבותיים, ממערכת ציפיות, ממשפחות ומבתים כה שונים. ולנסות להסתנכרן זה עם זו ולחיות בשלום וזו בהחלט לא משימה פשוטה.

מצד אחד התאים לי. הרי חיפשתי מישהו שיכבד את האינדיבידואליות שלי ולא יפריע לי בעולם שלי. אף פעם לא החשבתי את עצמי לאיזה רומנטיקנית או אחת שצריכה קשר צמוד ודביק ולכן התאים לי בן זוג כמו מ׳. יש לנו ספייס למרות שאין הרבה ספייס בבית. אנחנו יכולים להיות זה עם זו בשקט כמה שעות. נותנים כבוד למרחב הפרטי. אבל כמעט ולא מפגינים אהבה בחוץ. לא מרעיפים יותר מדי מילות חיבה ואהבה. זה מציק לי קצת אחרי שאני נמצאת עם זוגות ישראלים, נזכרת מה חסר לי ומתחילה לעשות השוואות.

כששאלתי את היפני למה ככה הוא הסביר לי שהיפנים מתקשרים טלפתית ואת הדברים החשובים באמת לא אומרים, אלא מרגישים.

“אבל לי חשוב לשמוע לעיתים יותר קרובות שאתה אוהב אותי. אני מזן נחות שלא מתקשר טלפתית ואני צריכה לשמוע את זה. חוץ מזה, כשהיינו חברים זה לא היה כך.” אני מתלוננת.

"אז למה את לא עושה את מה שאת מצפה ממני? למה את לא אומרת לי לעיתים קרובות שאת אוהבת אותי? תגידי ותתנהגי את כמו שהיית רוצה ואני אושפע ממך. אל תשכחי באיזה בית גדלתי. לא ראיתי את זה שם." הוא מנסה להתחמק. "זה צריך לבוא משנינו". סיכמתי.

מצד שני, אני אוהבת שאנחנו מביעים אהבה במעשים ובמחוות. כמו למשל מבשלים זה לזו מאכלים אהובים. מתנות יום ההולדת שאני מקבלת ממנו הן המדויקות והאיכותיות ביותר עבורי, כי הן נקנו לאחר השקעת מחשבה עמוקה ומאמצים למצוא את הדבר המתאים לי ביותר.

וגם, בגלל שאנחנו לא 'חופרים' אחד לשני יותר מדי, יש משקל למה שכן נאמר.כל בקשה או טענה שלי נלקחים ברצינות. וכשאנחנו כבר אומרים מילות חיבה ואהבה, זה נעשה בכוונה שלמה.

בכל זוגיות תמיד יש על מה לעבוד וחייבים לתחזק אותה. ואת הרעיון הזה אני מנסה להסביר לבן זוגי. חברים ישראלים מייעצים לי לצאת לחופשות רק שנינו, או סתם לדייט ולתחזק עם יועצת זוגיות. אני מבינה שזה טרנד היסטרי בארץ. הם לא מבינים שיועצים כאלו לא קיימים ביפן ואין בכלל מודעות לחשיבות הזוגיות. את הבעיות שלנו אנו פותרים בעצמנו. ומה עושים זוגות יפנים משני הצדדים שיש להם בעיות בזוגיות? לצערי, לא הרבה. מדחיקים וסובלים או שמתגרשים. מה שלא היה נפוץ בעבר בגלל תרבות ה'גמאן' (האיפוק) ושהיום השתנה ואחוז המתגרשים עולה בהתמדה.

אז אמנם בחיי הנישואים שלי זה מרגיש לעיתים כמו להיות עם ולהרגיש בלי. ויש ימים שזה קשה ושחסרה לי אינטימיות וקירבה, ודווקא כן בא לי לחפור לו על פרטים קטנים שעברו עלי במשך היום כמו זוגות ישראלים שאני רואה סביבי. וכן בא לי שיגידו לי כל יום "אני אוהב אותך". ובאמת שאני לא יודעת איזה אדם הייתי היום אילולא הייתי איתו ואיזו מן זוגיות היתה לי עם בעל ישראלי או אילו הייתי מגדלת את ילדיי בישראל. זו דינמיקה אחרת לגמרי.

אולם, דברים שלא הייתי מתפשרת עליהם בזוגיות עם ישראלי, בזוגיות עם היפני שלי אני מקבלת בהבנה כפער בין תרבויות. הגמישות אליה אני נדרשת במערכת היחסים כזו הפכה אותי לאדם יותר סבלני וסובלני. והרי את כל אלו ביקשתי לי מלכתחילה. לגדול ולהתפתח כאדם. אלו מתנות נפלאות.