זה קורה יותר בחודש האחרון, מתקשרות אימהות ומספרות שהמשפחה מתפרקת…
הן מדברות על בן הזוג שמתקשה לקבל את הילד.
המשפטים ששמעתי:
"הוא חוזר רק כשאנחנו הולכים לישון"
"אנחנו לא עושים חגים ושבתות יחד, אני עם הילד והוא עם שאר הילדים אצל אימא שלו"
"הוא לא מעורב בכלום, אני מנהלת את הכול וזה בסדר"
"הוא אמר שזה לוקח לו זמן לעכל, הילד בן 15"
_________
אבא יקר, אני יודעת שלא חלמת על התמונה הזאת.
לא חלמת על הימים המאתגרים שאתה חווה יום יום בבית.
אני יודעת שאף אדם לא בוחר להתמודד עם מציאות כל כך מאתגרת
אני יודעת שלפעמים זה מאתגר מידיי – ואז יש רצון פשוט ללכת, לעצום עיניים ולקוות שהקושי ייעלם.
לפני שלושה חודשים קיבלתי טלפון מאבא שהתמודד עם האבחנה החדשה, הוא אמר: "אני מגיע הביתה, אין לי מה לעשות – היא עושה הכל, לה הוא מקשיב ולי לא. זה מוריד אותי- אני מעדיף להיות בחוץ, להביא כסף, לשמור על עצמי שמח ולתת מה שאני מסוגל. אם אני אהיה הרבה בבית זה יגמור אותי ואני לא אצליח לצאת לעבוד".
אתה יודע למה אישתך מצליחה יותר? זה לא שיש לה מזל או טכניקה ייחודית שלא ניתנת להעתקה.
ההצלחות שלה נובעות מתרגול, מיומנות, רצון ללמוד, רצון להבין את הצד השני ולהיות שם בשבילו-זאת הנוסחה.
אני לא יודעת עם מה אתה מתמודד היום בבית
אני כן יודעת שהרבה אנשים מדברים על העתיד ומה יקרה שם…
אני כן זוכרת ששמעתי את המשפטים הבאים-
"אני אקבל את הילד שלי כשהוא…"
"יגדל"
"יתבגר"
"ידבר"
"יתקשר"
"יבין"
"יפסיק לצעוק"
"יתנהג כמו בנאדם"
"יתאפס"
"יחשוב גם עליי"
יש לי עוד הרבה ציטוטים…
שמעתי הרבה אבות ב-11 שנים האחרונות.
אני רוצה להיות כנה ולומר שבהתחלה לא באמת הבנתי וקצת כעסתי כמו ילדה קטנה שלא מבינה למה אבא לא נשאר בבית.
היום אני כבר ממש מבינה. ממש מבינה אתכם ומצדיעה.
מצדיעה לך ולאשתך שאתם שם- מתמודדים, מגדלים, מפרנסים, דואגים להאכיל, להלביש, לקלח ולהרדים.
הרבה הורים רוצים שהילד יהיה יותר ויותר עצמאי.
אני חושבת שאם רוצים את העתיד שכל כך מייחלים לו- צריכים להתקרב אליו.
ללכת לכיוונו, צעד אחרי צעד- עד שמצליחים להגיע לתמונה המנצחת שרואים בדמיון.
לא תמונה מהפנטזיה(:
תמונה ריאלית, אמיתית ושאפתנית
תמונה שאתה מייצר לך בראש ובה אתה רואה את כל בני המשפחה יחד בסלון הבית, נהנים מהביחד וצוחקים.
זה אפשרי. אני יודעת שזה אפשרי ואני חושבת שבתוך תוכך- גם אתה יודע שזה אפשרי.
יהיו ימים מאתגרים, יהיו ימים קשים, אבל אם תצליחו לעבור את זה ביחד- תהיו חזקים ומגובשים יותר.
______________
אבא יקר, אני פונה אליך בצורה הכי ישירה שיש.
אני פונה אליך כי נראה שאתה יכול לעזור למשפחה שלך להיות מאוחדת יותר.
נראה שאתה והילד שלך יכולים להתחבר יותר.
יש לך אפשרות להתקרב אליו, לשחק איתו ולהנות מהביחד.
יש לי הצעה פשוטה שיכולה לקרב אותך לתמונה הדמיונית שלך… לתמונה המשפחתית שאתה חולם עליה.
__________
היום תוכל לעשות צעד אחד לקראת הילד שלך –
אם היום תהיו ביחד 5 דקות. 5 דקות בלבד.
5 דקות של משחק משותף
שהפוקוס יהיה בילד שלך
ולא באבחנות או בדעות הקדומות- שמתייגות התנהגויות "נורמליות"
המטרה: הנאה משותפת!
בכל דרך שתבחר(:
היום תהיו ביחד 5 דקות
מחר תהיו ביחד 5 דקות
מחרתיים תהיו ביחד 10 דקות
כשאתה והוא לבד בחדר בלי עוד אנשים…
אתה יכול להתחיל להתחבר אליו.
כל יום תנסה להתקרב עוד קצת.
____________________
אבא יקר, אתה יכול לעזור לילד שלך
אתה יכול להעניק לו את הטיפול הרגשי הכי טוב שיש בעולם.
הוא זקוק לך לידו- בלי ציפיות, בלי משימות, בלי כללים…
רק תצטרף למה שהוא עושה- ואם הוא משחק לבד, תשב לידו.
תשחק ליד ותנסה להצטרף כמו עוד ילד שרק רוצה קשר.
____________________
ילד/בוגר שאובחן עם אוטיזם
הוא כמו הרבה אנשים שנמצאים סביבך- רק עם כמה קשיים
הקושי הכי גדול- להביע את עצמו כמו שצריך.
תאר לך שאתה – הוא הילד שלך
אותך איבחנו עם אוטיזם
כלומר שכולם מתקשרים בצורה הרמונית ונעימה
ורק אותך לא מבינים, רק לך מעירים…
רק אתה צועק במקום לדבר,
רק אתה לא מצליח לומר מה שאתה רוצה…
אף אחד לא באמת מבין אותך- וזה נמשך הרבה מאוד שנים.
נשמע מתסכל?
זה מה שהילד שלך עובר…
כשהילד שלך חווה קושי
הוא רוצה משהו מאוד מסוים ממך
אם תתן לו את זה- הוא יהיה מאושר
תרצה להבין אותו כל יום מחדש
ותיתן לו את המתנה הכי גדולה שיש
אתה תתן לו את הביטחון שהוא צריך בחיים.
תרצה להבין אותו כל יום מחדש
מתי שאף אחד לא מבין אותו
מתי שהוא לא מבין את עצמו ומבולבל.
תרצה להבין אותו- והוא בזמן קצר ירצה להבין אותך.
בהצלחה שם אבאל'ה!
תמונת העתיד נמצאת מולך, תתחיל ללכת לכיוונה
אתה לא צריך לחכות 15 שנה כדי שזה יקרה
מה שקובע – זה לא משך הזמן שעובר,
זה מספר הפעולות שתעשה- עד שתצליח.
ב.ה.צ.ל.ח.ה
רחלי בטן-חלבני
מנתחת התנהגות ילדים
ייעוץ להורים ואנשי חינוך
052-454-69-29
מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי הפרסום הבא…
