בואו נודה, שבוע משובח עובר עלינו. ולא, זה לא החום הכבד, אלא החדשות. התחלנו עם טיפולי המרה בחסות שר החינוך, המשכנו עם אונס של ילדה בת 11 על ידי ילדים בני 12-13, עכשיו פרשת אונס באיה נאפה של תיירת בריטית בת 19 על ידי חבורה של בני נוער ישראלים. ו…רגע…עוד לא נגמר השבוע.
על שתי הפרשיות הראשונות כבר הבעתי את דעתי, אלא מה…ויש לי דבר אחד לומר על האחרונה. כשמה ששומעים על הפרשה הוא "בעוד שבוע הם מתגייסים ליחידות קרביות", ו"הם בני טובים" ו"היא הייתה שיכורה". הנסיון לצייר את מה שקרה כמעשה קונדס של ילדים ואף אולי קצת באשמתה כי היא הייתה שיכורה, כל הטענות האלה, לא עוברות!!!
אני לא רוצה שאלה יהיו החיילים הקרביים שישמרו עליי, אני לא רוצה לדעת מאילו משפחות הם באים ואם הם בני טובים (מעניין מה זה אומר) זה לא פותר אותם מהמעשה או מקל עליו. ההורים שאישרו ואולי אף מימנו את הטיול שלהם, והילדים שעוד שניה מתגייסים, מספיק בוגרים לטייל בעולם לבד, מספיק בוגרים להבחין בין טוב לרע, מספיק בוגרים לקבל החלטות. החלטות טובות ופחות טובות. ולהתמודד איתן. מה היו אמורים לעשות – לא רלוונטי, מה יעשו – לא רלוונטי, מי ההורים שלהם – לא רלוונטי. כולם יצטרכו מעכשיו להתמודד עם המעשה שהם עשו. נקודה.
אני מגדלת שני בנים, והדבר שהכי מפחיד אותי בעולם, הוא שברגע האמת לא יידעו לקבל את ההחלטה הנכונה. כש"חברים" יציקו להם וידרבנו אותם לשתות או לעשן או להציק למישהו אחר, האם הם יצליחו לעצור את האחרים וגם את עצמם? האם הם יצליחו לשים את הגבול במקום? נכון, זה התפקיד שלי כהורה, זה התפקיד שלנו כהורים, ללמד, לכוון, לדאוג שיהיה להם מספיק בטחון עצמי וכושר עמידה ושיידעו מתי צריך לעצור. מתי צריך לומר לא. איפה עובר הגבול בין מעשה קונדס למעשה פלילי, להבין שיש אחריות והיא שלהם, על המעשים שלהם. להבין מה זה לומר לא. מתי לומר ומתי להתעקש על הלאו שלהם. מתי לערב מבוגרים, הורים, כי הם עדיין קטינים ולא רואים את התמונה המלאה.
אנחנו מתעסקים במועד ב' בבחירות. מתעסקים בפרשות, בכספים, סיגרים וצעיפים. בולשיט! חייבים להתעסק בדבר היחיד שחשוב. בנו ובדור העתיד שאנחנו מגדלים כאן. בחינוך שלהם. אולי גם בחינוך שלנו. בואו נתאפס ונתעסק במה שחשוב. עכשיו, כי כל שניה שעוברת, זה מאוחר מדי!
בתמונה: שיחקתי גם (איך לא) עם האפליקצייה שמראה אותי מבוגרת, גבר, שיער ארוך, קצר, צבע אחר, אפילו מאופרת. זה נחמד. להסתתר מאחורי האלגוריתם, זה נחמד. אבל, בחיים האמיתיים, אי אפשר לזרז את החיים או להחזיר אותם אחורה.
