זבל שווה זהב

בתחילת השבוע מצאתי על מדרכה בתל אביב ערימת עצים ובה מיטה ושולחן קטן שמישהו העיף מהבית.

כבר שנים רבות שאני לא אוספת מציאות מהרחוב ומשפצת.

למרות זאת, עצרתי את הרכב והתבוננתי באריכות על הזבל הרב שהיה מונח על המדרכה.

בתוך הערימה,כאמור, גיליתי שולחן קטן.  מה שמצא חן בעיני הוא גומחה שהייתה למעלה ומכאן הדמיון התחיל לעבוד.

בלי לחשוב פעמיים דחפתי אותו לרכב שלי במושב האחורי.

אם כבר בלגן ברכב אז שיהיה בלגן פורטה.

ברשותי אוסף מכוניות בבית. חיפושיות.

  ראיתי בדמיוני איך הן נכנסות לתוך הגומחה של השולחן.

למחרת נסעתי לזגג במערב פ"ת שיכין לי זכוכית לסגור את הגומחה על השולחן.

כשזה הסתיים נסעתי לקנות צבע ונייר שיוף.

שעה שלמה שייפתי את השולחן, ניקיתי והעליתי הבייתה.

כך, באמצע הסלון, על עיתונים, עמד שולחן קטנטן משויף.

הוצאתי את פחית הצבע והתחלתי במלאכת הצביעה.

פעמיים לצבוע, לתת להתייבש, תיקונים ושוב צבע.

התעסקות נהדרת ושלווה.

זאת התוצאה.

לפעמים אנחנו לא מתייחסים למה שזורקים.

לחלק מאיתנו זה שווה זהב.

סוף שבוע נעים.

פייסבוק: hila liebesman