יום הולדת שמח לי !
wow אני בת 36 מנסה לבדוק איך ההרגשה, בלילה לא יצאו לי קמטים, הבלונד עדין צהוב,
הכוחות קצת לא כמו פעם אבל יש לי סיבה יש לי "פיברומיאלגיה".
כשהייתי קטנה חלמתי על הגיל 30 פלוס,
על הבית הפרטי שיהיה לי, על ארבעת ילדיי, על הב.מ.וו שיחנה לי מחוץ לבית
על הטיולים, וכמובן על המלונות הטובים ביותר שבהן השהה לי, החלום שלי היה מאוד חומריי היה חסר לי משהו..
אז לא הבנתי מה חסר לי.
התפללתי להגשמת החלומות, ובדרך חלמתי גם על איזה פרס קטן ממפעל הפיס.
כילדה גדלתי עם קשיים עצומים,
ואז המענה לא היה כמו היום, קראו לי " עצלנית", תמיד אמרו לי "לא ייצא ממך כלום אם לא תלמדי",
אני לא חדלתי מלהשיב להם בהתקפה ולצעוק " אתם עוד תשמעו עלי ".
באותה תקופה ילדים כמוני פשוט הלכו לאיבוד,
או שפשוט שחו במים העמוקים ללא מצופים ממש כמוני, והתפללו חזק לשמיים לעזרה, ולכיוון דרך ולא לטבוע.
אני בת 36 (מזל טוב ) שום פרט מחלום הילדות שלי הגשמתי.
אבל קרה משהו מדהים,
החלום שלי השתנה , חלמתי אור, אהבה, הכלה, התמודדות, התקדמות, הנאה, אושר, נתינה, וחיוך של ילד.
אלה החלומות שהגשמתי לאט ובגדול.
כל חלום כזה הגיע עם מבחן חיים של התמודדות,
אירוע מוחי- כמה כוחות יש לי.
אוטיזם לשני ילדיי- "כמה אהבה יש בנשמה "
אפילפסיה של ליעם -למדתי להנאות מרגע בחיים, רגע קטן שבמחשבה הוא זכות.
בכל בוקר התמודדות, לצד ההתמודדות אני מפזרת את כל החלומות שהגשמתי וקבלתי אותם לארגז הכלים שלי ,
והם כלי העזר שלי לחיים.
אני בת 36 ויש לי זר מלא בצבעים שנותנים כוח.
אני מסתכלת על ילדי הבכור, אור שמו,
כמו שמו כמה אור הוא הביא איתו לעולם.
אני יודעת שהוא "זאת אני שמחייכת בקטן" .
הוא ממש מזכיר אותי, החיוך, לצד הקשיים.
אבל משהו שונה אצלו, אני עומדת מולו ותמיד מוציאה מארגז כלים כלי עזר שצריך,
לא תמיד הכלים עוזרים אבל אני שם נותנת לו הרגשה של בטחון ואמונה בעצמו
שזה הדבר החשוב ביותר לפני הכול.
אני בת 36
אני "זאת שמחייכת בקטן "
אני חלמתי ומגשימה אהבה, הכלה, אושר, וחיוך של ילד.
אני מוותרת על חלום הילדות שלי החומרי ומאחלת לעצמי:
שאמשיך לחייך בתוך ילדיי
"עושה לי טוב עם החיוך שלך "
ושבריאות תעטוף אותי, את משפחתי ואת כל הסובבים אותי .
