ספר טוב 2016, 146 עמ'.
מקור
קצר מדי!
רוב הסקירות שלי מתחילות בתאור הסיפור באריכות או בקצרה, אבל בספר הזה התחברתי כמעט לכל הדמויות אז ברור לי שלא כל ספר בין אם הוא סיפור אמיתי או לא חייב להיות סאגה משפחתי של 400 או 600 עמודים, אבל כאן יש סאגה משפחתית וככזו הייתי קוראת עוד ולא, זו לא ממש ביקורת, זה רק אומר שאהבתי את הספר.
אחרי ששפכתי את זה אל הכתב, הרי הגילוי הנאות: את הספר קיבלתי דרך מועדון הקוראות של סלונה כאשר הכותבת – דפנה ויטלה בן בסט פירסמה שם את רצונה לשלוח את הספר אל הקוראות ולאחר הקריאה בו גם שוחחתי איתה דרך הפייסבוק. אני מודעת היטב לכך שבמועדונים ובקבוצות השונות בפייסבוק יש רגישות יתר לקירבה לסופרים ולסקירות נלהבות מדי עקב כך, לכן עוד לפני הסקירה, אני מצהירה שאין לי שום קשר אל הכותבת, מלבד שיחה אחת שניהלנו לאחר שקראתי אותו. עכשיו אני יכולה לעבור לסקירה בלב חפץ מאד.
זהו סיפורה של אמא. אמא שהיא גם בת ואחות, דודה ואשת איש, אבל קודם כל אשת איש. אמא שנושאת איתה את כל קשת הרגשות ובהם גם רגשות אשם חזקים מאד. ויטוריה נולדה בוורצ'לי, עיר קטנה על אם הדרך בין מילאנו לטורינו לאנטה ואלפרדו בשנה שבה פגש מוסוליני את המאהבת היהודיה שלו. הפרט הזה של המאהבת היהודיה של מוסוליני, לא רק שהוא מוזכר מיד בתחילת הספר, אלא שהוא מסתמן כחשוב מאד מאחר ועיקר הסיפור מתרחש בתקופת השואה. עצם העובדה שלמוסוליני היתה מאהבת יהודיה, גרמה לאיטלקים (או לפחות לאיטלקים שבסיפור הזה) להאמין שמוסוליני לא יחבור להיטלר ולא יתן לאף אחד לזנב או לפגוע ביהודים האיטלקים.
הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי של משפחת ויטלה שסחרה בבדים והוא מתאר את המסע שלהם כפליטים, כאשר הסתבר שגם על יהודי איטליה יחולו הגרוש והסבל של כלל יהודי אירופה. זה התחיל כאשר הם הוכרחו למסור את העסק המשפחתי המשגשג שלהם לאחד העובדים, כי ליהודים אסור היה להחזיק עסקים משל עצמם. כל אחד מבני המשפחה התנהל אחרת. אחות אחת היגרה עם משפחתה לאמריקה, גיס אחד פעל במחתרת, ויטוריה ומשפחתה שסרבו להגר לאמריקה, כשהם הבינו את הטעות שלהם, הם כבר היו צריכים להבריח בהחבא את הגבול לשווייץ עם הקשיים הכרוכים בכך ולכן חיו זמן רב במחנה פליטים ולבסוף עלו לארץ והתחילו מהתחלה.
מאד קשה לכתוב על ספר קצר כל כך מבלי שישאר לכם גם מה לקרוא בתום הסקירה שלי ולכן אסיים כאן את תאור הספר.
זהו ספרה הראשון. דפנה היא נכדתה של ויטוריה שנפטרה בשנת 1990 ממחלת הסרטן. בשיחה שלי איתה, היא מספרת על רגשות מעורבים כלפי הספר של בני משפחתה השונים, כמו גם על ההתלבטות אם לכלול את מחלת הסרטן של סבתה ויטוריה. היא מספרת על תהליכי היצירה והכתיבה שערכו כ – 5 שנים וגם על פניה להוצאות השונות שבשל חוק הספרים שללו את הוצאת הספר לאור. אני שמחה שלמרות החוק שבא לברך ויצא מקולל, מישהו נטל את הכפפה הזו. זו פעם ראשונה שאני רואה את השם ספר טוב הוצאת ספרים ולשמחתי הם לא פסלו את הספר הזה. אני ממליצה עליו בחום. לדעתי הוא כתוב היטב והדמויות בו כה חמות וחיות, ברצון הייתי קוראת עוד אילו הספר היה ארוך יותר. מאחלת לך ולספרך בהצלחה ותודה שבחרת לשתף אותי בספר שלך.
