כשקוראים ספרות משובחת, יודעים את זה !
השפה, הפורטת על נימי ליבך, המתנגנת כשירה על גבי הדף, הדמויות הכל כך מעניינות, הכתיבה הקולחת, העלילה המיוחדת – כל אלו הופכים ספר מסתם ספר רגיל, למשהו שאי אפשר לשכוח.
כסוקרת, אני קוראת המון ספרים, אני קוראת בין ספר אחד לשלושה בשבוע, אך כשאני אוחזת בידיי ספר שאני מתענגת על כל שורה, על כל מילה, על כל אות, כזה שאני לא רוצה שיסתיים, אני יודעת שהפעם בחרתי טוב, ולא תמיד אני בוחרת את הספרים. ברוב הפעמים הם בוחרים אותי.
התופת של גבריאל כתוב בשפה עשירה, יהיו שיאמרו מתיימרת, מליצית, אך זה הקסם שבו. הספר המופלא הזה שאב אותי אליו. הרגשתי שאני חלק תוך מחזה של שייקספיר. מעטים היום הסופרים שיודעים לכתוב רומנטיקה במיטבה.
הז'אנר הרומנטי/ אירוטי נחשב לא אחת כז'אנר ירוד, נחות, וזאת ההוכחה (אחת מהן) שאפשר להפוך את הז'אנר למשהו נעלה, שונה, מיוחד.
התופת של גבריאל מספר אודות ג'וליה סטודנטית שהחלה לימודיה באוניברסיטה, והמרצה שלה הוא לא אחר מפרופ' אמרסון הקשוח. אותו גבריאל אמרסון – בו היא מאוהבת מגיל 17, הוא אחיה החורג של חברתה הטובה רייצ'ל. היה ביניהם מפגש אחד קסום בעבר הרחוק. הוא אינו זוכר אותה, אך היא זוכרת אותו היטב. הוא קשוח, הוא אכזרי, וזאת בשל החיים הקשים (מאוד) שעבר.
לכשייזכר בה, שום דבר לא יהיה כשהיה.
גם היא עברה לא מעט בחיים. היא נושאת עימה סוד אפל, והדבר משליך על יכולתה לתת אמון בבני המין השני, ולפתח מערכת יחסים בריאה.
ולשניהם יש מגבלה אחת מאוד משמעותית, הוא המרצה שלה! וכל קשר ביניהם מנוגד לחוקי האתיקה של האוניברסיטה ומעמיד את שניהם בסכנה.
התופת של גבריאל מקבילה לתופת של דנטה, אותה פרופ' אמרסון מלמד כבר שנים, ויודע על בוריה.
"היא רצתה להיות נאהבת. היא היתה מוכנה לוותר על סקס לנצח, לו חשבה שזה יבטיח לה את סוג האהבה שממנה נוצרת שירה ונרקמים מיתוסים. זה היה סוג החיבה אליו השתוקקה נואשות, אבל לא באמת האמינה שהיא ראויה לו. היא רצתה להיות המחזה של מישהו – שיסגדו לה ושיעריצו אותה. בגוף ובנפש. היא רצתה להיות ביאטריצ'ה של דנטה נועז ואבירי, ולרשת יחד איתו גן עדן לעולמי עד, ולחיות חיים, שיוכלו להתחרות ביפי איוריו של בוטיצ'לי". (עמודים 42-43 בטאבלט).
האם ג'וליה תהפוך להיות ביאטריצ'ה של גבריאל ? או שאולי מעולם לא הפסיקה להיות ? האם הוא יזכה להיות דנטה שלה ? האם גורלם יהיה שונה ?
הספר רווי מתח מיני ונבנה בצורה מופתית.
(דבר אחד קטנטן שהציק לי ככה מפעם לפעם היו טעויות הקלדה, שחזרו על עצמן וזה ממש חבל, כי ספר כזה מופלא, ראוי שיעבור הגהה כמו שצריך, אבל את ההערה הזו הכנסתי במכוון לסוגריים משום שברצף העלילה והכתיבה הנהדרת הזו, זה היה ממש שולי).
לסיכום, האבירות לא חלפה מהעולם, כך מתברר בספר הנפלא הזה.
ממליצה בחום רב,
לכו לקרוא !
