לפני למעלה מ 20 שנה הייתי עדה להטרדה מינית גסה במקום העבודה שלי, שחוותה חברה שלי. מה עשיתי? שתקתי. אני מצרה על כך עד היום.
כשאני רואה ברחבי הפייסבוק גברים ונשים שאומרים שהקורבנות של הטרדות מיניות או אפילו מקרי אונס הן "לא בסדר" שנזכרות "ללכלך" על המטרידים שלהן כי חלף זמן כה רב מאז, ליבי נחמץ.
במקום להוקיע את האיש שעשה עוול הם מפקפקים באותנטיות של האישה, מפשפשים באינטרס שלה לחשוף את מה שקרה ומפספסים את הנקודה.
אין פג תוקף למקרה שנחרט בליבך ובנשמתך.
אין מחיקה של זיכרון.
אז מדוע בוחרים אותם אנשים להשמיץ דווקא את הקורבן? לא ברור לי.
ולכן, גם אם אין צידוק משפטי לדבר יש ויש מקום חברתי לדבר, לחשוף, לשתף ואולי להוריד אבן מהלב. ולנסות לשנות סדרי חברה קלוקלים.
החרמן הבנקאי
לפני למעלה מעשרים שנה הייתי פקידת אשנב צעירה בסניף מרכזי של בנק מוביל בישראל. עבדו לצידי עוד שתי נשים צעירות. האחראים עלינו, מורשי החתימה, היו כולם גברים וכולם מבוגרים מאיתנו.
חברתי, דנה, (שם בדוי) הייתה אשת מקצוע מעולה שתקתקה תורים והייתה מדוייקת ונהדרת. מעת לעת פקידי אשנב זקוקים לחתימת מורשה חתימה על פעולה בנקאית כלשהי.
לצורך כך היה עלינו לקום פיזית למורשה החתימה ולתת לו את הדף לחתימה.
יום אחד דנה חברתי קמה למורשה החתימה וחיפשה אותו על מנת להחתים אותו.
נדמה לי שזה היה במטבח, הייתי בהפסקת אוכל, וגם הוא.
דנה ניגשה אליו בנימוס על מנת שיחתום לה על הטופס.
המנוול, בתמורה, לקח את הטופס לחתימה, שם אותו על שדיה, וחתם. וכל זה כאשר הוא מלווה זאת בצחוק.
ממש שובב, מה יש להגיד.
דנה הייתה המומה.
כך גם אני.
היא חזרה בבושת פנים למקומה והמשיכה בעבודתה.
האדון חזר לקחת ביס מהפיתה העסיסית שלו, נוזלת הטחינה ותקע עוד ביס בפלפל החריף.
הוא הגעיל אותי.
ברחתי מהמטבח.
זיכרון העלבון
מאז לא העליתי על דעתי להימצא עם אותו חרמן מגעיל מנוול באותו חדר לבד.
ובכל פעם שהיה במקרה במטבח בזמן שאכלתי יצאתי מיד.
אני לא חושבת שהוא אפילו חשב שהוא לא בסדר.
לא הייתי בעמדה של להתערב או לומר משהו, הייתי ילדונת נטולת בטחון עצמי והוא היה מבוגר ובתפקיד בכיר. אבל ידעתי, ידעתי היטב, שהוא התנהג בחוצפה.
אני בטוחה שהוא מעולם לא חשב או העלה בדעתו שפגע בדנה.
וודאי ידע שזו לא בדיחה מצחיקה במיוחד, אבל הי, אותו זה הצחיק, ולעזאזל דנה!
אני זוכרת את המקרה הזה עד היום.
אל תספרו לנו שכל זה לא רלוונטי יותר אם זה קרה לפני המון שנים.
