איילת הזמינה ממני ציור זוגי וכרקע ספרה לי על המשפחה המיוחדת שלה, משפחה שגם מתוך משבר מצליחה לצמוח, לרתום אחרים לחלומות, לתרום ולהעניק לאחרים.
ניגשתי אל אוסף הספרים המתפוררים שליקטתי מחצרות הבתים וליד הפחים, הם מצהיבים וקרועים, בני מאה שנה,
הם עדות וזיכרון של עולם הולך ונעלם שמרגש אותי ומוביל את דרכי ביצירה, מזכיר מאין באתי ולהיכן אני ממשיכה,
אני חווה את החומר הנטוש כאוצר בלום, התוכן המקורי מתעורר לחיים חדשים בדיאלוג עם הרישום שמעליו.
הרגשתי כמו 'הפותחת בספרים': כשחיפשתי 'מצפן' שמסמל את שעודד היה עבור המשפחה {בנוסף נבחר גם כלוגו העמותה} מצאתי 'מצפן- הכן זאת בעצמך', כמה מתאים לרוח המשפחתית ולעשייה יש מאין עבור כולם,
כשכיוונתי לשמותיהן כמו: 'ניצן'- כל מה שמצאתי עמד על סימן התחדשות, צמיחה ופריחה,
כשרציתי 'אביב'- זרמו אלי שירים מן המקורות ממיטב המשוררים,
וכששלפתי מתוך ערימת מפות- הראשונה היתה מפת עיר הולדתם- נהריה. בול.
כאן כבר הבנתי שאיזה מצפן נסתר מוביל אותי להרכיב את הפאזל, אז פשוט המשכתי באופן מדיטטיבי והדפים זרמו אלי,
רק דאגתי לקומפוזיציה ולהדבקה ללא קמטוטים.
כשסיימתי גם לצייר מעל, איילת שמה לב שאחד מציורי הרקע הוא-הוא הרישום שעל המצבה של עודד,
מה הסיכוי, הא?
התרגשנו. כן, גם קצת בכינו.