ליוויתי את התיק שלך במשך תקופה ארוכה. למעלה משנה כמדומני. במהלך אותה תקופה עשיתי כל מה שביכולתי כדי שלא תבחיני במה שמתחולל בקרבי. "פוקר פייס", כמו שלימדו אותנו בפקולטה למשפטים. שמרתי על יחסי עו"ד לקוח כמצופה ממני.
נפגשנו לא מעט פעמים. בכל מיני שעות. גם כשלא היה אף אדם במשרד.
האמת היא, שמרוב שהיית שקטה, קולך חלש ועדין, גם אם מישהו היה מטה אוזן מחוץ לדלת ועומד שם ממושכות, הוא בקושי היה מצליח לשמוע אותך ואת השיחות שלנו.
מעולם לא סיפרתי לך מה הרגשתי כלפיך. אפילו לא רמזים דקים. אומנם נסכתי בך ביטחון לאורך ההליך ונלחמתי על זכויותיך, אך נמנעתי מלומר 3 מילים שלבטח היו מחממות לך את הלב.
את בטח יודעת, המקצוע מחייב אותי שלא לעבור את הגבול. לא קרוב מדי, לא רחוק מדי תוך ניסיון תמידי להישמר ולא להיות מעורבת רגשית יתר על המידה בתיק של הלקוח ובמילים אחרות בחיים שלו או שלה, בכאבים, בסודות ובמקומות אותם רובנו מן הסתם מצניעים.
כשנכנסת למשרד שלי, בפעם הראשונה, נראית כל כך צנומה ושדופה שמיד הרגשתי צורך לגונן עליך. ביקשת להשאיר את התיק בחדר ההמתנה משום שחששת שמקליטים אותך וליבי יצא אליך.
אישה צעירה, בסוף שנות העשרים לחייה, נראית כמו צל אדם ובכל זאת חוששת מהצל של עצמה.
התחלנו לשוחח, ליתר דיוק ניסית להסביר מדוע הגעת אלי, אך רעדת כולך. לבסוף, בקול מפוחד מלמלת "לא הייתה לי ברירה וחתמתי על הסכם גירושין".
הבנתי שכפו עליך לחתום על ההסכם הדרקוני הזה. הסכם עם תנאים פוגעניים להחריד.
התחוור לי שגם זמן רב לאחר שקיבלת את הגט בזכות זה שחתמת על הסכם גירושין שפוגע באופן קיצוני בזכויותיך ובזכויות הקטינים את לא בדיוק מבינה שזכותך להיוועץ בעו"ד.
גם אז, למרות שהיית זכאית לעו"ד של הסיוע המשפטי לא פנית לקבל ייעוץ כי פחדת וגם עתה, נותרת רדופה וזה מה שלא סיפרתי לך:
לקוחה יקרה שלי, דעי לך שאת, את הגיבורה שלי ואני כל כך מצטערת שלא אמרתי לך את זה.
את, שהסכמת לקבל דמי מזונות עלובים וזעומים, העיקר לא להישאר עגונה.
את, שבעולם שאת מגיעה ממנו משתיקים הכל ומטאטאים מתחת לשטיח.
את, שחיית עם ספק מפלצת שנהנה לראות אותך מקיימת יחסי מין עם גבר אחר ולצפות בכם.
את, שחתכת את הוורידים כי מאסת בחיים ולא פעם אחת.
את שהכריחו אותך לקחת כדורים פסיכיאטריים נוגדי דיכאון, כי את המטורפת בעיניהם.
את הגיבורה שלי.
ניהלנו הליך מורכב ולכל אורכו לא אמרתי לך עד כמה אני מעריצה אותך. אני מעריצה אותך על כך שלמרות מה שעברת, בחרת בחיים. אני מעריצה אותך על האומץ לקום וללכת בכל מחיר. אני מעריצה אותך על ששיקפת לי כמה כוחות יש בכל אחת ואחד מאיתנו.
את עמדת כמו לביאה בחקירה הנגדית כשנחקרת. את סמכת עלי כשחקרתי אותו ושמרת על איפוק ראוי להערצה למרות שמכאובי נפשך עלו על גדותיהם.
אני מוכנה להישבע שבדיון ההוכחות אפילו הלב של השופט, פשוט בכה.
אז לקוחה יקרה שלי, עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. אני כותבת לך מתוך תקווה שהפוסט יגיע אליך ושתדעי:
את הגיבורה שלי ואני המעריצה שלך! נושמת לרווחה ביחד איתך! האמת יצאה לאור ומעתה והלאה את יכולה ללכת בראש מורם וגו זקוף.
ממני, בהערצה, טלי
הכותבת: עו"ד טלי נחמיה, מתמחה ומייצגת בתיקי משפחה
קישור לעמוד העסקי בפייסבוק: טלי נחמיה – עורכת דין ומגשרת