קצת לפני הבחירות – אז מה השתנה לי ??

כן, אני מדברת עם חברים כבר בערגה על הקיץ של 2011 . זה היה קיץ מיוחד אנחנו מתרפקים על הקיץ המיוחד הזה – אפשר לחשוב שאנחנו בני 210. לא, משהו מהותי מאד השתנה בקיץ הזה – אני לפחות לצערי התפכחתי
מחד, רציתי מציאות אחרת  ומאידך, לא רציתי לומר בקול רם כדי שלא יגידו שזו נבואת זעם – אבל איכשהו הייתה לי תחושה שזה מזכיר במשהו  גרסה  גרועה  של השיר "אנחנו הילדים של 1973- הבטחנו.." .
עכשיו יוצאים לעצרת בחירות לשמוע "מצע בחירות" וכולם יודעים את המילים הנכונות – אלה שמשרדי הפרסום בחרו עבורם בקפידה ונשמעים מצויין בתקופה הזו.
אולי אנחנו בשלים לזה ורק חיכינו שמישהו יתחיל בשבילנו את ה"עבודה"  אז בסיידר, חיכו שתהייה קונסטלציה פוליטית שתאפשר להגיד שמשהו לא בסדר כאן…וייעשו את העבודה . עכשיו אולי חלקנו קצת פחות נאיביים, אנשים צעירים וכאלה שכבר הספיקו לעשות צעד אחד או שניים בחיים …וגם לפעמים ההורים שלהם. לאות הזדהות – כי "…אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת..".
הקונספט הכללי (בעזרת משרדי פרסום ויועצי תדמית וכו')  -איכשהו שם התחיל לבצבץ לו הטעם החמצמץ אצלי…ובסוף הקיץ כבר שמעתי את " …משיח לא בא – משיח גם לא מטלפן….." – אז יאללה, בוא נלך לבחירות.
כשהכריזו על הקדמת בחירות  ראינו שחלק מהם כבר עמוק בתוך המפלגות ( אותם אלה שקודם צעקו על אותן מפלגות ועל אותה ממשלה ועל ההחלטות שלה). כן, חלק מהם כבר כמעט נושק למימסד ומסופח על תקן "חיות מחמד" (הלוואי שאני טועה – ואם אני טועה אני כבר מתנצלת מראש).
קיבלתי שיעור אזרחות מזורז מאד. ממש יכולתי להאמין כמה מהר מתחברים לאידיולוגיה פוליטית / צבאית /  חברתית / כלכלית  – אולי גם איך נראה הצדק החברתי בפרספקטיבה של זמן ומקום.
כבר אפשר היה לזהות קליקות וזה נתפס נורא צבעוני כי "צדק חברתי" מושג יפה ואפילו נדרש כאן בדחיפות.  כשהיו כבר מלחמות אגו ומשחקי כבוד – היה ברור שיהיה מי שייפלט אל החוף בודד.
מי שלא היה מסוגל לצרף את עצמו למיינסטרים הפך להיות הפליט.  אני מוכרחה לומר שהצדק החברתי שראיתי לפני כמה ימים בטלוויזיה ממש לא שונה מישיבת עסקנים עם מניירות של כבוד אישי ומי ידבר לפני מי והסלוגן של מי טוב יותר ואיזה משרד מזהה או מזוהה וכו'.
הפנים של הקיץ הזה, של ה"צדק החברתי" כבר לא היו, או היו מינוריים מאד,  בדיוק כמו שיגידו שהמאבק כן עשה את שלו ולכן גם חלק מראשי הקיץ ההוא רצים היום לפוליטיקה, מגיעים לאסיפת בחירות, לוחצים ידיים, רצים לפריימריס ו….אולי משהו  יישתנה. הלוואי.
תלוי איפה אני רוצה להיות ועד כמה אני מפוקחת – עד כמה שמתי לב שבעצם מחיר הקוטג' ומוצרי החלב כבר חזרו למקומם הטבעי וחלק אפילו העלו מחירים, שרשתות השיווק יישרו קו והם כבר לא ממש נבהלים. בעלי הדירות עדיין ממשיכים להעלות מחירים להשכרה , תחבורה ציבורית, דיור ציבורי ועלויות של גני ילדים לא ממש ירדו.
לא השתנו סדרי העדיפויות, כן, אולי צועקים בקול רם את מה שפעם אמרנו קצת יותר בשקט –  אני מרשה לעצמי לומר בקול איזו מדינה מחורבנת ו- עזבו, להלחם במימסד זו כמעט מלחמה אבודה מראש. הלוואי שאני טועה – מגיע לי ולנו הרבה יותר וכולם גם מבטיחים לי יותר.
כן, כמעט כולם מסכימים שחשוב מאד שפעם אחת ולתמיד צדק חברתי יהיה בראש סדר העדיפויות. זה נכון, לגמרי נכון, בדיוק כמו שזו צריכה להיות מדינת רווחה, מדינת כל אזרחיה, ודת ומדינה יכולים ללכת זה לצד זה ולא זה בתוך זה – אני מאמינה שחלק גדול  לא יקרה או ייקרה באופן חלקי מאד כל עוד סקאד או גראד עפים לכיוון ישראל.
כנראה שזה לא ממש משנה וישנה את סדרי העדיפויות כי כשראש הממשלה או שר הבטחון זקוקים לטיפול רפואי הם מקבלים את חדר הVIP  – ממש לא משנה אם יש שביתה או לא. אז מה בוער בעצם?
אני מסתכלת על החברים שלי בסלון שנאנחים כשמדברים על המחירים וכאלה שעדיין לא סיימו לשלם משכנתא למרות שהילד כבר כמעט מתגייס. הסטודנטים הרי ושוב הם יפסידו ימים ולימודים בסמסטר או ימי עבודה ובראש  ואני מנסה למצוא  תשובה ממש טובה לשאלה למה לעזאזל אנחנו כאן.
הרי הרמנו כבר את נס המרד, יצאנו לרחובות וכנראה שלא ממש הרשמנו ממש, אמרו לנו "יופי, אתם צודקים" אמרו ו"התפעלו" הפוליטיקאים המנוסים – וכמו גדולים ידעו לתת להמונים את מנת הווליום שאנחנו צריכים. ידעו לאפשר לנו לעשות וונטילציה – לפרוק את הזעם והכאב, מהולים בפרוזאק.
אני לא חושבת שהמדינה נגדי – אני חושבת ש"המדינה"  ועדיין לא הבנתי בדיוק מי זו "המדינה"  היא לא לגמרי בעדי למרות שהם עובדים עבורי ועבור עוד כמה , ולמרות שאני נותנת את הנשמה כמו כולנו – זה לא ממש מרשים מישהו וכנראה שזה גם לא ירשים בעתיד , לפחות זה הקרוב (אחרי שיחלפו הבחירות כמובן – אחרי שיחלקו את המנדטים והשלל)…..
אז אני מחכה שאותם צעירים שנכנסו על בסיס "הצדק החברתי" – לפני שהם רצים ללחוץ לי ולאחרים את היד ולפני הפריימריס ולפני שהם ח"כים – יזכרו למה הם הלכו לפוליטיקה, כמה מהר הם עשו שיעור באזרחות ומה האג'נדה שלהם באמת.
אלה שיושבים כבר על הכסאות, מכירים את המבנה ויש להם חדרים ומזכירות ודוברים – מכירים כבר את מי שצריך ללחוץ לו יד ועם איזה כתב פוליטי חשוב לדבר ומתי לדבר למצלמת הטלוויזיה ועל מי לצרוח כדי להראות שאתה עושה משהו.
תעשו טובה – אל תלמדו את זה כל כך מהר. תלמדו יסודי ותעשו הרבה יותר יסודי ממה שעשו עד עכשיו אם כבר בחרתם ללכת לפוליטיקה, ללחוץ ידיים ולרוץ לפריימריס
הלוואי שמישהו יופתע כאן אחרי הבחירות האלה. נותנת לכולם את הקרדיט לשינוי. גם לי.