הוא יושב על המדרכה לפני עגלת סופרמרקט מלאה בשקיות ניילון. מהשקיות מציצים בקבוקים ריקים, חלקי מתכת, שמיכת צמר שכבר ידעה ימים טובים יותר, סווטשירט אפור ונעלי בית משובצות. כובע הקסקט שעל ראשו משוך על פניו המופנים למדרכה. בקופסת השימורים שלפניו מצטלצלות מפעם לפעם מטבעות. הוא אף פעם לא מרים את העיניים ורק ממלמל ונראה שעוסק בבעיות ברומו של עולם. מפעם לפעם הוא מרוקן את הקופסה לשקית בד שהולכת ונעשית כבדה בחלוף השעות. כשהשמש מתחילה לשקוע הוא קם ממקומו ומתנהל לאיטו לכיוון מערב.
אל חדרו שליד הים הוא נכנס בצעדים איטיים כשכובעו עדיין משוך על עיניו. הוא סוגר היטב את התריס ומדליק את האור. מרוקן את שללו על השולחן ומסדר את המטבעות במגדלים על פי שוויין. מגדלים של מטבעות של שקל, מגדלים של מטבעות של שניים, חמישה ועשרה שקלים. מבט אחד מספיק לו כדי לדעת כמה הצליח לקבץ. הוא מוציא מחברת מהמגירה ורושם את ההכנסות. יוצא למכולת השכונתית וקונה בהקפה לחם שחור, גבינה לבנה וכמה עגבניות. אחרי שאכל הוא נשכב במיטה, מתכסה בשמיכת הצמר.
בכל יום שישי הוא קם מוקדם. מתגלח מול ראי שבור, לובש טרינינג כחול ופונה לכיוון הבריכה הסמוכה. בדרך הוא עוצר בבנק ומפקיד את המטבעות. הוא מנופף בכרטיס המנוי ונכנס ישר לסאונה. אחרי שהתחמם דיו הוא לובש בגד ים, שוחה כמה בריכות ויוצא. בחזרה בחדרו הוא מוציא מהארון מכנסי גברדין ובלייזר אופנתי, שולף את הלפטופ מתחת למיטה ותולה אותו על שכמו. מתחת למיטה הוא מוציא גם מזוודת טרולי קטנה מלאה בבגדים ובלבנים לכביסה. הוא יוצא מהבית ולא שוכח לעבוד דרך הפרפומריה ולקנות בושם קטן או קרם יוקרתי.
הוא עוצר מונית שלוקחת אותו לשכונה קטנה וירוקה. הוא בוחר את המפתח הנכון, פותח את השער ומנשק לשלום את אשתו שחיכתה שבוע שלם עד שיחזור מרומניה, יתן לה את המתנה מהדיוטי-פרי ויבלה אתה סוף שבוע זוגי לפני שייסע לעוד שבוע עבודה מעבר לים.
