הערב הזה הוא רק פרמטה בציר הזמן שלנו. כן אותו סימן המורכב מחצי קשת ונקודה המאפשר למנצח להתערב בעולם היצירה ולברוא, נצח, אותו סימן המאפשר למנצח לעצור את השעון, להתבונן במרחב הזמן ולהביט אל העתיד.
הערב הזה הוא בסימן פרמטה, אנחנו מחצית הקשת ואת/ה במרכז וביחד זו היא רק תחנה במסע היצירה. מסע בזמן מהעבר אל העתיד. מסע שתחילתו בהיכלות הגבורה של נצר סירני, מדמיינת אני את מזכיר הקיבוץ עומד בחולצה לבנה ומכנסי חקי משוכות מעלה, לצדו צנצנת לבנייה עם פרחי שדה מבקש מאספת החברים להצביע- והינה לפניכם התוצאות.
הערב הזה הוא רק אתנחתא בציר הזמן בכיפה הזאת המכילה את היצירה שבמרכזה עומד/ת המנצח/ת ומבדילה בין הקהל למקהלה, בין קודש לחול, בין רוח לחומר. הצלילים והקולות נמזגים אל השקט ובמטה של קסם יוצר/ת עולם חדש.
הערב הזה תניף/י ידיים אל על, אגודל ינוגע באצבע השמים נושקים לאדמה רוח מתחברת אל גוף
שעון הזמן נעצר
עוד רגע יתפרק הגוף לרבבות רסיסים
ואז
הידיים האוחזות במחוגי הזמן נעות מטה, משחררות את הרוח ומעניקות לעולם רגע מופלא של חסד.
תודה לך שפתחת לנו שערי שמיים
תודה לך שלימדת אותנו להקשיב לקולות הרוח הנושבת במערות אשר בסלע
וביצירה הגדולה של החיים
כי הרגע הזה הוא רק פרמטה
