תגידי.. אצלך "הסנדלר הולך יחף"? הבית שלך תמיד מסודר? אני מתה להיות אצלך בבית ולראות אם הוא מסודר. כמה פעמים אני שומעת את המשפטים האלה וצר לי לאכזב אבל כן, הבית שלי מסודר. כי אצל אנשים מסודרים אי אפשר ללכת לישון עם יש כלים בכיור או כביסה לא מקופלת, כשהדברים לא במקום זה מטריד ברמה שאי אפשר לעשות משהו אחר לפני שמסדרים . "הפרעה" שהפכה למקצוע.
כשהיינו זוג צעיר בלי ילדים בעלי טען שאני חולה כי הייתי מסדרת כל הזמן, זורקת את העיתון לפני שסיים לקרוא אותו ועוד מיני דברים כאלה. כשנולדו הילדים הבנתי שאי אפשר לגור במוזיאון אבל אפשר לחיות בבית מסודר, כי זה נעים יותר, מזמין יותר, משתיק רעשים בראש וגורם לרוגע ושלווה. וכן הילדים שלי מסודרים . לא רובוטים, בכל זאת 3 מתבגרים ועוד אחד ( 19, 16.5, 14, 9 ) אבל כשגדלים לבית מסודר, שומעים על זה לא מעט ומבצעים יחד אי אפשר שלא להיות כאלה.
דבר ראשון שאני יכולה לומר זה שאין להם הרבה דברים באופן יחסי . מיעוט בדברים מאפשר לנו לסדר את הדברים באופן שלא יערמו ערימות או שיחסרו לנו מקומות אחסון.
דבר שני המגירות והארונות שלהם מסודרים , על הכסא יכולה להיות ערימת בגדים אבל בגדר הנשלט וזה אף פעם לא היה נושא למריבות או התייחסות מיוחדת .
דבר שלישי הם שומעים לא מעט את המשפט " להחזיר למקום" , כן גם מסדרת בתים היא אמא חופרת לפעמים.
דבר נוסף הוא שפעמיים בשנה אנחנו מסדרים יחד את החדרים והארונות שלהם כך שזה כבר מוטמע בהם באופן כזה שהם מזכירים ומבקשים לעשות את הסידור הזה והגענו למצב שמספר 1 מיינה עם מספר 2 את הארון והכינו ערימות של העברה למספר 3/ מסירה/ זריקה.
אז אני את שלי עשיתי.
צילום: אלבום פרטי
כמערבים את הילדים בתהליך הסידור, נותנים להם להחליט מה להשאיר ומה לא ומתייעצים איתם היכן לשים את הדברים , גדל הסיכוי שהם ישמרו על הסדר לאורך זמן. מעורבות מעודדת מחוייבות. ויש גם את זה מהפרפקציוניזם זורם אצלו בדם והוא חייב שהכל יהיה מסודר, ואת זה שיעזור לסדר את הבית בסוף היום ומארגן את החדר שלו כל הזמן.
סדר זו תכונה מולדת , ולכל המבולגנים זה לא תרוץ להמשיך להיות כאלה כי אפשר ללמוד להיות מסודרים! מוטיבציה, תרגול ודוגמא אישית בהחלט יכולים לעשות את השינוי. אז אל תרימו ידיים , הגדירו מה רמת הסדר שחשובה לכם ושתוכלו לעמוד בה והתמידו. בהצלחה!
