היינו יחד בגן, מדינת סובייטיה, 1975.
הוא היה בלונדיני עם עיניים כחולות, ילד כחוש ושתקן שבעיקר עסק בענייניו. קראו לו סאשה.
לי היו צמות שטניות עבות ועיניים חומות, וכמה נמשים מפוזרים על האף והלחיים שנורא התביישתי בהם.
הוא לא היה ממשפחה יהודית, וסבתא תמיד אמרה לי שהיא מבקשת ממני לבחור רק בן יהודי.
כמה שבועות לאחר תחילת שנת הלימודים שמתי לב שהוא מביט בי ומסיט את ראשו כשאני מחזירה לו מבט.
כל פעם שזה קרה הרגשתי שמשהו זז לי בנשימה.
בטיולי בוקר בחצר הגן הוא הקפיד לשמור מרחק ממני. לא משנה איפה הייתי, הוא היה בצד השני, שומר שלא נתקרב, לחוץ.
אחר הצהריים אחד, בעודי שוטפת ידיים עם סבון בחדר הרחצה, ראיתי אותו בדלת הכניסה.
זה היה כמה רגעים לפני מנוחת הצהריים המוגדרת בלו״ז הגן ״השעה השקטה״,
הפרוצדורה הנדרשת היתה לעבור בחדר הרחצה לפני שנכנסים לחדר מנוחה.
סאשה התקרב אלי בצעדים נחושים, נעמד מולי והביט בי. ראיתי את העיניים הבהירות שלו קרוב וחייכתי במבוכה.
הוא קירב את פניו והצמיד את השפתיים שלו לשלי.
עמדנו כך בשקט למשך כמה שניות, צמודי שפתיים בשרניות ומלאות צבע צעיר של ילדים בני חמש.