מה קורה כשאיסורים נוקשים ודרישות חמורות מבחוץ (הורים, חברה, סופר-אגו) סוגרים חזק יותר ויותר על עצמת הרגשות והיצרים המתחוללים בנפשך פנימה?
מה יכולים הורים (בעיקר הורים למתבגרים) לעשות וממה עליהם להימנע כדי לעזור לילדים שלהם להימנע מלהתפתות ולבחור בחירות מזיקות?
כיצד הם יכולים לעזור להם להפוך לבוגרים שמסוגלים לבחור באופן מיטיב וחופשי מתגובתיות?
וגם:
כמה פעמים היית נותנת למישהו "הזדמנות שנייה"?
מה משפיע על בחורה צעירה להסכים להיכנס למיטה ולאבד את תומתה? (לרוע המזל לרוב זה לא מהסיבות הנכונות: למרוד כנגד משהו, מפחד לאבד או להיעזב, או כדי ולרצות מישהו ,עוד.)
שאלות אלו ואחרות עלו בי תוך די צפייה בסרט "הנערה והעולם" שמוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה.
הסרט מתאר קורותיה של נערה מתבגרת, בת למשפחה המשתייכת לכת "עדי ג'הווה" (שבקלות רבה יכולתי לראות אותה כשייכת לקהילה דתית במאה שערים) שחיה על פי כללי מוסר פוריטניים ונוקשים ביותר, ומצפה מבתם המתבגרת ללכת בעקבותיהם, להגיע למפגשי הכת, לעמוד בדרישות מוסרניות נוקשות,
לנדב את כל זמנה החופשי לפעילות מסיונרית (לשדל עוד אנשים "לחזור בתשובה" ), ואוסרת עליה מפגשים חברתיים עם בני גילה שאינם מבני הכת, ואפילו מעלה התנגדות יציאה ללימודים באוניברסיטה. ההנחה הבסיסית היא שהמבוגרים ובעיקר ההורים יודעים יותר טוב מה טוב בשבילה.
האמנם?
אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, והסרט הזה מראה איך הורים עלולים לעשות את כל השגיאות האפשריות כדי לדחוף את ילדתם בדיוק למסלול שהם הכי לא היו רוצים שהיא תלך בו..
מי שאינו קשוב ללב שלו ומעניק את הכוח למנהיגות חיצונית במקום למנהיגות פנימית, סופו שיחנך את ילדיו ללכת באותה דרך, במחיר של הדחקות חמורות, וויתור על העצמי. ואז, יום אחד הם עשויים למרוד ב"מנהיג" הקיים (ההורה או מנהיג הכת) ולבחור ב"מנהיג" אחר, ולא יהיו להם הכלים לבחור נכון עבור עצמם.
ג'וליה, מתבגרת יפה, היא תלמידה מחוננת בכיתתה, והיא מוותרת על עצמה ועל חלומותיה ורצונותיה ( ללכת למסיבת כתה כדי להרגיש יותר שייכת ולא יוצאת דופן, להשתתף בתחרות שנתית לתלמידים מצטיינים למתימטיקה מטעם בית סיפרה, להירשם ללימודים באוניברסיטה),.
עד ש…
עד שיום אחד באחת מהפעילויות המיסיונריות שלה היא פוגשת אשה מבוגרת , דלת אמצעים, שהיא הצליחה להטות את ליבה לכת, וזו מספרת לה שבנה עתיד מחר להשתחרר מבית הסוהר ולהגיע הביתה, ויחד הן מתפללות שהוא ,יחזור למוטב וימצא עבודה הגונה".
בפגישתן הבאה היא פוגשת בו. הוא כועס ומנסה לגרש אותה ואת חברתה מבית אמו , וג'וליה אומרת לו בעזות מצח " אנחנו לא באנו אליך באנו אל אמא שלך ולא נלך מכאן אלא אם היא תבקש שנלך".
אני חושבת שזו הייתה נקודת מפנה בסרט.
נראה לי שלראשונה בחייה ג'וליה שמעה אדם שמדבר בחוסר כבוד להורה שלו ונשאר בחיים ופעם ראשונה שהיא העזה כנגד קול סמכותי (הבחור הצעיר והיפה דיבר באופן מאד סמכותי והיא התנגדה לו ועמדה על שלה).
למעשה- באופן לא מודע הוא משמש לה מודל לחיקוי של למרוד נגד המוסכמות, ומאוחר יותר גם יעודד אותה להישמע לליבה ולא להוריה.(אפשר גם לנתח אותו אבל- את זה אשאיר לכותבת אחרת.).
ג'וליה מבקשת מאביה שיעזור לליברו למצוא עבודה במפעל שלו (לוקחת על עצמה את תפקיד המושיע שייענה לתפילת אימו..).לשאלת אביה היא עונה "אני חושבת שלכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה" .
גם היא עובדת באותו מפעל כמזכירה, וכשהוא בא להירשם אצלה במזכירות הוא נדהם לגלות שזו אותה בחורה שדרש לגרש מבית אמו. כששואל אותה אם היא אוהבת את העבודה שלה (לראשונה מישהו בכלל מתעניין במה היא אוהבת ופונה אליה באופן ישיר) היא מתקשה לענות לו (הוא נער "מהעולם" ולא מ"עדי ג'הווה" ועל כן חל עליה איסור לדבר אתו) אך בסופו של דבר היא מעזה להודות שהעבודה "לא משהו" אבל זו עבודה הגונה ומותירה לה זמן כדי לעשות את עבודתה המסיונרית אחרי הצהריים..
השיחה האישית קטנה הזו שוברת איזה מחסום והנערה מתאהבת בו עד כלות. והוא, מוחמא מאהבתה של בת טובים, מחזיר לה אהבה ומנסה לחזור למוטב.
עד ש…
טוב, לא אקלקל לכם את הצפייה, אבל ממליצה בחום לראות את הדרמה היפה והנוגעת ללב הזו שמעוררת הרבה שאלות.
#מרדנעורים