את הכל קיבלתי והפנמתי אמש בבית הספר של גיל המעבר. 10,000 צעדים? אני על זה, ירקות בשלל צבעים ומותאמים לאופנה? ישר מצאתי פלפלים בצבעים של חרדל ובורדו.
נשים עם אגן רחב יולדות ילדים חכמים יותר. לי אין, ניחא. מסתפקת בשני מחוננים, 768 פסיכומטרי ועוד שתיים מצטיינות. אבל אז עמדה קרין ומה שנקרא, פגעה לי "בול בפוני", כששלפה את המונולוג של נורה אפרון לגבי הסנטר הכפול שלה. וואו זה היה ממש שם!
לפני שבוע חיפשתי מסמכים ישנים ותוך כדי מצאתי את הירחון שבו הייתה עליי כתבת שער, כאשת קריירה ומייסדת מעגל נשים בעיר. זה היה ביום האישה לפני 14 שנה, כבר אחרי 4 לידות, כך ששום תירוץ אינו מתקבל למעט גיל המעבר, במשקל כבוד של 58 ק"ג בשומרי המשקל ואחרי שנה עם ברך שבורה וכנגד כל הסיכויים.
התמונה מוכיחה שאפשר גם אחרת. כשיובי ביתי ראתה את התמונה בשבוע שעבר, המילים הראשונות היו – אימוש, אין לך סנטר כפול. את לא מתגעגעת?
וכאן, בנקודה הזאת, נפל האסימון, נקבעה פגישה אצל שבית, הגורו המקומית לתזונה והצטרפתי לבית הספר לגיל המעבר של סלונה.
אמש התקיים יום הלימודים הראשון בבית הספר לגיל המעבר של סלונה ואלטמן. הרגשתי שם נוח, יכולנו לדבר על מה שממש מציק לנו. זו סיפרה על הבטן והשנייה הלינה על החזה. סוכמו עסקאות ברטר בין הגורמים השונים – זו שדיברה על הניחא והפדיחה, החזה והירכיים, יכולה להתנחם בילדים מאד חכמים. כולן נשים מוצלחות, כל אחת מתישהו לקחה את המושכות בידיים ועשתה את המהפך שלה. זאת שסיפרה שנפרדה מהעודפים ודרך אגב נפרדה מהבעל שלה גרפה תגובות נלהבות.
נילי דוידוף, אישה יפה ומרשימה, אמרה וצדקה "נשים לא צריכות תכנית, נשים הן התכנית". היו שם נשים שחלו במחלה הורודה והחלימו ועכשיו הן נושמות ובועטות קדימה במלוא המרץ, הייתה שם גם מי שהתחילה את גיל המעבר בגיל 38 והיא מרוצה מאד מחייה. היו שם נשות ברזל ורצות מרתון, אישה אחת דתייה יפה שלקחה את מזמור אשת חיל והפנימה אותו הכי חזק שיש, היא עושה הכול מריצות מרתון ועד התנדבות.
אמא אחת לשמונה ילדים (אמיתי!) שנראית כמו דוגמנית יפה והגיעה אלינו מרמת הגולן.
על הקו החם איתי חברותיי לצוות הבורד של "טנג'נט" ישראל, ארגון ההמשך של "מעגל נשים ישראל" לנשים מעל גיל 50, הן מקבלות תמונות און ליין ומגיבות לי. "את הקוהוש השחור ניסינו, הוא טוב", היום רכשתי במחיר של 121 ₪ לאחר הנחה" כתבה לי ליאת, "את נהדרת" כותבת לי סיגל כשאני שולחת לה את השקופית על גלי החום וצמחי המרפא. אני רואה אותן כבר נרשמות למחזור הבא.
זה לא סוד שעובר על כולנו משהו בגיל הזה. אני, למשל, לא הבנתי איך קורה שאני והמתבגרת בקצרים כל הזמן. אתמול נפל לי האסימון כשהבנתי שזה לא אנחנו, זה ההורמונים שמשגעים גם אותה וגם אותי.
רוב המשתתפות מתעוררות בשעה שכולם עדיין ישנים מלבד אחת שישנה עד מאוחר והיא בכלל נראית בת שלושים (צריכה לזכור לבדוק איתה ת"ז בהמשך). כולן מדברות על החופש ועל האפשרות להתנדב וללמוד ואני נזכרת באחותי רויטל שחגגה בדיוק אתמול 50 ומסיימת תואר ראשון השנה באוניברסיטה, אחרי שכבר עשתה קריירה.
אני מאמצת אל ליבי את המשפט שאמרה אחת הנשים: "היום אני יפה יותר ממחר" וגם את התיאוריה של עובדת ההיי-טק שאמרה "הסוד הוא להיות בחברת אנשים צעירים". מנסיוני הרב בחברת קבוצות של נשים, תן להן שעה והן כבר משפחה לכל החיים. לי אישית זה קורה כמעט בכל מקום, אמש הרגשתי את זה שוב נרקם.
