אני לא זוכרת אם אי פעם חשבתי על איך שאני מתנהלת עם כסף, או יותר נכון, לא מתנהלת. אין לי את הכוחות הנפשיים לא לבזבז. אני הכי טובה בלבזבז, והכי מאמינה שכל אחד צריך לעשות רק את מה שהוא הכי טוב בו.
אבל אז אני עוברת בשכונה בטיול עם האץ' (כלב מדהים עם שם דבילי שהבעלים הקודם נתן לו, אז לכו אליו בטענות), נדמה לי שההוא מהאטליז, ומהמכולת, ומהמספרה, ומהציפורניים, ומהבוטיק, ואפילו מחנות החיות, כולם מתחילים להתרגש ואומרים לעצמם: הנה זאת שאוהבת לבזבז כסף.
תמימים.
אני אוהבת לקנות דברים. להיכנס לחנויות עם או בלי קשר לדילים מטורפים, או למבצעים שעד מחר כבר לא יהיו (ובחייאת, על מי אתם עובדים). במסעדות, אני סורקת את התפריטים כדי למצוא את המנות הכי מושלמות.
מעבירה את הימים בתחרויות עם עצמי על פרסים שווים שאקנה לעצמי אם אם אחזור הביתה עם שלושה דברים במקום, נניח, חמישה. משהו כזה שהתחיל כתחביב והיום הוא הפרעה. בטוח.
לפני חודש בערך נגמר הסרט של כרטיס אשראי אחד שלי, והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה שאני צריכה לעשות משהו כדי ללמד לקח את האופי הפסיכי הזה של הבזבוזים, אז החלטתי לאתגר את עצמי, לפחות לשבוע, ולהפסיק לבזבז. כלומר, לא לבזבז שום כסף על שום דבר שהוא לא צורך של חיים ומוות.
אז התחלתי בקטן. בלי קפה בוקר בארומה ובלי שום דבר חדש להאץ' או לנשמה. ממש הרגשתי איך השינוי זורם בתוכי ומשנה אותי. קיבלתי כוחות כאלה. מופלאים ולא מוכרים. הכנסתי את הידיים לכיסים ולא היה שם כלום. מסטיק דביק חצי אכול משבוע שעבר, אבל זהו. כלום.
הו, האימה!
עכשיו, אני לא מטומטמת. אני יודעת שגם כשבזבזתי וגם כשלא בזבזתי (שעתיים) הרגשתי אותו דבר. אבל התחושה הזאת, שמעכשיו עד יום שני הבא אני לא מבזבזת כלום, גמרה עלי.
ניסיתי להבין איפה הכול השתבש, ואיפה טעיתי. שקלתי לרגע לקחת איזה מאמן אישי לתיעול הדחפים לאפיקים חיוביים, אבל אתם יודעים כמה עולה מאמן כזה. המון כסף הוא עולה. ואסור לי לבזבז עכשיו, נכון? כלומר, זה לא כזה שיקול של חיים או מוות ללמוד איך לא לבזבז. הוא עוד עלול להצליח לעזור לי, ואז מה יהיה.
פחדתי שהוא יתגאה בתוצאות המצוינות שהוא יגיע אליהן, ושפתאום אתחיל לחשוב חיובי ולהבין שהחור הזה שיש לי בלב, שמאמין שהוא מתמלא רק אם אבזבז כמה שיותר ואז קצת יותר, בכלל לא קשור לבזבוזים אלא למשהו אחר לגמרי. למשל לזה שכבר איזה 12 שנים לא התקדמתי לשום מקום, למרות שהמצאתי את עצמי שלוש פעמים מחדש.
כמו עכשיו. עם הבלוג הזה. הצעד הראשון שעשיתי בהמצאה החדשה שלי את עצמי. שוב. במקום ללכת לחפש לקוחות ולידים לכתיבת תוכן ולסדנאות הלא נורמליות שתכננתי על כתיבה, אני יושבת וכותבת על בזבוזים.
ברור לכם שהחזקתי מעמד עם ההחלטה לא לבזבז, קצת פחות משלוש שעות, כן?