זה התחיל כטפטוף קטן ומהר מאד הפך לגעש אדיר – תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה של נשיקות – אלף נשיקות של סוכר מוקצף או בשמו הלועזי: מרנג.
מאז הפכתי לטבעונית זיהיתי דחף לא רק אצלי אלא גם אצל הרבה חברים לדרך, בעיקר אלה שהטבעונות חדשה אצלם למצוא תחליף לכל מאכל אהוב שעשוי מחומרים מהחי. החוויה שלי מבחינת מאכלים וחומרים לבישול היא שבאמת לא חסר דבר: הרי החלפנו את הבשר בסייטן ובסויה ובעדשים, את הביצים בחומוס, ורסק תפוחים, את הגבינה בטופו, ויש גם גבינה משקדים, קשיו ואגוזים שונים, את חלב הפרה במשקאות חלב צמחיים ועוד ועוד…
ועדין היו כמה דברים שנאלצנו ברמה הרעיונית להיפרד מהם, שחשבנו שלא נוכל אף פעם להחליף. מאכלים שמבוססים על חלבוני ביצה מוקצפים היו אחד מהם, המשמעות היתה: ביי ביי ל'נשיקות', קרמבו ועוגות המבוססות על קצף חלבונים.
ואז הגיעה הבשורה: מישהו גילה שמים של שימורי חומוס, כשמוקצפים עם סוכר נותנים את אותו אפקט של הקצפת חלבון ביצה ואם מקציפים מספיק זמן ומחממים בתנור לפי הוראות מסוימות, ניתן ליצור נשיקות מרנג. פשוט ככה, בלי לענות תרנגולת, בלי לגרוס אפרוחים, קונים פחית שימורי חומוס, מסננים את המים ומקציפים עם סוכר.
החלה חגיגת פרסומי תמונות מרנג, אחת יותר מרשימה מרעותה. מאחר ובשנתיים האחרונות צברתי כמה מאות חברים טבעונים וביניהם כמה בשלנים/יות מקצועיים/יות ולא מעט אנשים עם יד טובה במטבח. נוצרה אצלי בפיד חגיגה מטורפת של תמונות מרנג בצורות וגדלים שונים, וגם עם כל מיני טוויסטים: עם פס צבעוני (צבע מאכל טבעי), סוכריות צבעוניות, שוקולד-צ'יפס (מריר כמובן) עגולות, מפוספסות, גבוהות ונמוכות, עם או בלי ריבת פירות יער.
מדהים איך עובדת תודעה קולקטיבית, מצאתי עצמי מזדרזת לסופר לקנות את קופסת השימורים של החומוס (מוצר שאני רוכשת לראשונה בחיי) ונושמת לרווחה כשמוצאת את זה על המדף (כי מישהו הפיץ את השמועה שאזל) ואז מפשילה שרוולים ומגייסת משאבים לנושא (משאבי זמן – בערך שלוש שעות בתנור ומשאבי חשמל – בערך שלוש שעות בתנור.)
הנגלה הראשונה צנחה עוד לפני שנכנסה לתנור. זעקתי לעזרה בפייסבוק וחבריי הסבירו לי שכמות זמן ההקצפה במתכון המקורי (4 דקות) קצרה מדי ולא נכונה, צריך יותר, עד שהקצף קשה. את הנגלה השנייה ניסיתי יום למחרת. הפעם הקצפתי עד שהקצף עמד דום והצדיע, לא יודעת מאיפה הגיע לי הרעיון שעכשו נראה לי ממש לא סבבה לאפות אותם בתבנית של קאפ-קייק ואחסוך את ההסתבכויות שלי עם שקית ההקצפה, כי הפוסט הזה גם ככה מספיק מביך. במשך יותר משעתיים הקציפה הצליחה לעמוד דום בחום הנמוך של התנור ואז החלו עוגיות הקצף להתפוצץ בזו אחר זו, משאירות בכוך של המאפין שלולית קטנה של נוזל מתקתק ואוויר שהתנדף.
זה היה ממש לא סימפטי. הצעד הבא שהתבקש היה לפנות שוב לחבריי היודעים לבשל שכן הצליחו להוציא מגשים ראויים ומעוררי קנאה, אבל קול בתוכי אמר לי לחשוב רגע לפני. נזכרתי בשיחה בערב שישי האחרון עם בני משפחה שצורכים מן החי. בישרתי להם בשמחה שהנשיקות הגיעו לעולם הטבעוני כדי להשאר ובקרוב מאד הם יזכו ליהנות מנשיקות מעשי ידיי, ואחרי שבניתי מתח והשארתי אותו מספיק זמן כדי ליצור את הרושם הראוי ורק אז גיליתי להם שזה ממים של שימורי חומוס שאלה אותי מישהי מהמשפחה: "לפני שהפכת לטבעונית, האם היית 'אכלנית' של מרנג?"
זו בהחלט היתה שאלה מצוינת, התשובה עליה היתה חד משמעית: לא !!! נגסתי בנשיקות מוקצפות לעיתים רחוקות ביותר. במקביל לתהליכי הטבעונות והצמחונות אני כבר הרבה שנים מנסה לאכול אוכל בריא וחלבון מוקצף עם סוכר או לחליפין מים עם חומר משמר וסוכר המוקצפים יחד אינם ההגדרה שלי לאוכל בריא. ותכלס – גם אם ישנם מאכלים שאינני נוגעת בהם כטבעונית ויוצרים געגוע כלשהו, תהיו בטוחים שמרנג אינו אחד מהם. משום מה יש לי תחושה שחלק גדול ממכיני המרנגים המוצלחים ששמים בצהלה את התמונות בפייסבוק ובבלוגים שלהם גם לא היו צרכני מרנג גדולים טרום הפיכתם לטבעונים.
אז ניסיתי לחשוב: מה יש פה בעצם? למה זה כל כך הדליק את כולנו? אולי כי המרנג מסמל משהו כיפי ותמים, סוג של שמחת ילדות. בישראל קוראים לקציפת המרנג 'נשיקה', ונשיקה נחשבת ביטוי לאהבה. בילדותי הקציפות האלה היו חלק בלתי נפרד מימי הולדת, קישוט עוגות ורגעים של שמחה, ונראה לי שהרעיון שאפשר להיות טבעונית בלי לוותר על המרנג ומה שהוא מסמל בנפשנו הפך להיות סוג של שלם שגדול מסכום חלקיו. ההצלחה להכין אותו ממרכיבים מוסריים מרגישה כנראה כמו עוד צעד מנצח למהפכת הטבעונות.
אז ברמת ההצלחה הזו אני מברכת על התגלית וכשאוכל לנגוס בקרמבו טבעוני שיזכיר את המקור ואדע בוודאות שאף מקור של בעל כנף לא נקטם לטובתו זו בהחלט תהיה שמחה גדולה, אבל בינתיים הנחתי לזה וממשיכה להתענג על התמונות היפות של חבריי המוכשרים לדרך שדקדקו יותר ממני והצליחו לגרום לקצף לעמוד דום לאורך כל הדרך. שתי חברות טבעוניות: רונית סימנה וירדן אופיר שלחו לי תמונות של מרנגים יפים ומוצלחים. התמונות שלי שייכות יותר לפינת ה'מה לא לעשות'.
ועוד משהו שאוסיף, אולי רלוונטי לימים סוערים אלו: רבים מהטבעונים הם מצביעי שמאל וככאלה הם מאוכזבים מתוצאות הבחירות האחרונות, אז אולי לא סתם צץ לו המרנג בימים אלו, הוא יכול בהחלט לשמש יחד עם גלידה טבעונית כאוכל מנחם.
תודה שקראתם.
דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט.
כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.
לבלוג יש גם דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם:
https://www.facebook.com/vegan1.spirit
תודה רבה לשתי חברות הפייסבוק שלי: רונית סימנה וירדן אופיר ששלחו לי תמונות של מרנגים מוצלחים שהכינו. בתמונה הזו של רונית סימנה יש את המתכון עם התוספות שעוזרות להחזיק את הקצף יציב.