קראתי את הספר הזה לפני כמה שנים. אני לא זוכרת בדרך כלל את הספרים שאני קוראת, רק זכרתי שהספר הזה, שכתוב בכל כך הרבה תבונה ורגישות, גרם לי לצחוק תוך כדי קריאה.
עד כדי כך, שגרר מבטים המומים מהאנשים שאיכשהו היו מסביבי בזמן שקראתי.
כששמעתי שהוא הפך להצגה מצליחה ביותר בתיאטרון בית ליסין שכולם כבר ראו ומדברים עליה, החלטתי שאת זה אני חייבת לראות.
על מה ההצגה?
כאמור מדובר במחזה המבוסס על ספרו של מארק האדון שיצא בעברית בהוצאת כינרת זמורה-ביתן.
כריסטופר הוא נער מתבגר, בן 15 בערך, והוא נער מאוד מיוחד. את זה מבינים כבר מהרגע הראשון בו עולה התאורה על הבמה. הוא מדבר קצת מוזר, הוא לובש בעיקר מכנסי טרינינג וקפוצ'ונים עם רוכסן, ויש לו משיכה עזה לתרגילים מסובכים ביותר במתמטיקה ולפתרון תעלומות.
כמו למשל התעלומה בה נפתחת ההצגה: מישהו, לא ברור מי ואין קצה חוט שיוביל אליו, הרג עם קילשון את וולינגטון והשאיר אותו ברחוב. וולינגטון הוא הכלב האהוב של השכנה של כריסטופר. איכשהו כריסטופר עצמו הופך לחשוד בעניין, אך הוא לא מפחד ויוצא בנחישות למשימה: לפתור את החידה, ולגלות מי הרג את הכלב. כריסטופר מחליט לפעול כנגד דעתו של אביו, שבאופן מובן רוצה רק להרחיק אותו מצרות. כשכריסטופר מתחיל לשאול שאלות ולנהל חקירה מפורטת, הוא בעצם יוצא להרפתקה בה הוא מגלה עוד כל מיני דברים: על עצמו, על משפחתו, ובכלל על העולם. סוף ההצגה מרגש כל כך, עד שכל מי שישב לידי הזיל דמעה. או שתיים. כריסטופר מגלה את עצמו ואת הכוחות שלו, וברור לו שעכשיו, אחרי שפתר בכוחות עצמו את כל מה שלא היה לו תשובה, ואחרי ששינה את מציאות חייו, הוא יכול לעשות הכל. כמו כולנו בעצם, לא?
מה חשבתי עליה?
אהבתי מאוד את ההצגה. הבנות החברות במועדון הצופות של סלונה אמרו לי שמדובר באחת ההצגות המעולות שנעשו פה בשנים האחרונות. שהמחזה מהודק היטב, שהשחקנים עושים עבודה מדהימה, ושעבודת המרחב על הבמה מושלמת.
ו…הן צדקו! קודם כל – יש פה הרבה מרכיבים שהופכים את ההצגה הזו למעולה.
המשחק המעולה של השחקן הראשי, נדב נייטס. הרעיון של בניית הבמה בצורה הגאונית של קופסאות שמשנות צורה בהתאם לזמן ומרחב משלים את המחזה והמשחק ויחד יוצרים כולם הצגה שנותנת חווית צפייה מדהימה.
העיבוד לספר עטור הפרסים של מארק הדון מציע פרשנות תיאטרלית קצת אחרת לסיפור הכתוב, הרבה יותר עשירה ונוגעת בחיים של כולנו. בסופו של דבר מתקבל סיפור מריר מתוק, מצחיק ועצוב, מלא בהומור ומרגש.
רוצו לראות.
קרדיט צילום, כל התמונות: יח"צ