מדובר בספר מתח אירי שיצא תחת הוצאת עם עובד.
כשקוראים ספרי מתח, וספרות בכלל, קיימת נטייה טבעית לעשות השוואות בין ספרים קודמים שקראת מאותה סוגה, ואני חייבת לציין שאחרי שמתרגלים לספרי מתח מובחרים מבית היוצר של הסקנדינביים, מאוד קשה להתרגל למשהו פחות משובח.
אני לא יודעת אם זו הכתיבה, או העלילה עצמה אבל אני פחות התחברתי.
פיבי היא חברתה של אייפריל, רופאה צעירה – ממנה לא שמעה מספר ימים. כולם יודעים שאייפריל "קצת משוגעת" ומסוגלת לקום יום בהיר ולעזוב , אך תחושה לא טובה מקוננת בליבה של פיבי והיא מחליטה להתחיל לחפש אחריה. ככל שנוקפות השעות, והימים חולפים, תחושת החרדה שמא משהו ארע לה מתחזקת, והיא נעזרת באביה, רופא פתולוג, המקושר לגורמי משטרה חוקרים, וביחד הם מנסים להתחקות אחר פרשיית ההיעלמות.
לאייפריל אין קשר טוב עם משפחתה, וזאת בלשון המעטה, אביה מת ואמה לא ממש בקשר אתה. יש לה דוד שר בכיר, שכל שחשוב לו הוא השם היוקרתי שהמשפחה רכשה לה, ולא מעוניין שהילדה הסוררת של המשפחה תפגע בו. לאייפריל גם אח, וכולם מנסים להתחמק מניסיונות איתורה ומהחקירה המתגבשת, עד ש ……
זה המקום להדגיש כי גם הסוף של הספר אכזב אותי. בגדול יש פה סיפור מאוד יפה שלצערי לא ממומש כמו שצריך.
הקריאה לשיקולכם.
