הכל אפשרי
ממטרה שרשומה על נייר בארון הבגדים למירוץ הלילה של תל אביב, לא באמת חשבתי שזה יהיה כל כך פשוט ומהיר כשהחלטתי להציב לעצמי מטרות : ריצת 10 קילומטר ושינוי תזונה לאורך חיים בריא. בשלב הראשון התחלתי לרוץ ולהתנשף לרוץ ולהתנשף. רצתי בקושי 4-5 קילומטר והייתי בטוחה שאני עוד שנייה חוטפת פה במקום התקף לב על ממש ומתפגרת. בשלב השני נרשמתי יחד עם אחותי (ובזכותה) לסיוון אופירי וניקיתי את עצמי מסוכר וגלוטן – שני חומרים ממכרים שהשתלטו לי על החיים, בלילה, ביום, בכל מצב , במיוחד בשנים של ההריונות והלידות כי פשוט הגיע לי. תופעת הלוואי של הירידה במשקל לא איחרה להגיע ומצאתי את עצמי אחרי 6 חודשים 13 קילו פחות, חופשיה ומשוחררת – מאמינה שהמלחמה הסתיימה.
אחרי הקלילות בראש ובלי החומרים הממכרים שמדברים אליי הרגשתי קלילה גם ברגליים , התחלתי לרוץ עם 2 חברות בשדות מסביב לקיבוץ שלי. מהר מאוד הריצה הפכה לריצת 10 קילומטר והבנתי שזה אפשרי. התחלתי להתאמן קבוע אחרי ששברתי את כל הקירות המנטליים ששמתי לעצמי ("אין שום סיכוי בעולם שאקום מוקדם בבוקר", "אין שום סיכוי בעולם שאצליח לרוץ 10 קילומטר", "איפה אצליח להכניס לעצמי 3-4 אימונים באופן קבוע כל שבוע") – כל הדיבור הפנימי והמגביל נעלם. התחלתי להתאמן 3 פעמים בשבוע, בבוקר מוקדם, כשכולם עוד ישנים וכל כך הייתי גאה בעצמי שכל מה שהאמנתי שקשה לי -הפך לקל. בשלב הבא נרשמתי לתחרות ריצה של 10 קילומטר בהתרגשות רבה- מרוץ הלילה של תל אביב היה מושלם עבורי.
הרגשתי טוב עם עצמי – על פסגת העולם, שהכל אפשרי עבורי. רצתי עם תוצאה הכי טובה שהיה לי עד היום, 7 דקות לקילומטר. כן אני – זו שהיתה עד לא מזמן מתנשפת ומתנשפת ובטוחה שעוד שנייה הלב שלה פורץ החוצה, סיימתי את ה-10 קילומטר והיה לי דחף ברגליים להמשיך לעוד. לפעמים זה רק הקולות שלנו בראש שמגבילים אותנו, קולות שלא תמיד מיטיבים עמנו ואנחנו נותנות להם להשפיע. כשאני מרגישה שאני מתחילה את הבוקר עם מחשבה קצת שלילית ואולי עם חרדה קלה אני משתדלת להגיד לעצמי – צאי החוצה. יש משהו בתנועה שגורם למחשבות להשתנות , אז צאו החוצה: הליכה, ריצה, דילוגים רק תמשיכו להיות בתנועה. כמובן שציירתי וי ברשימת המטרות שלי ואני כבר חולמת על המטרה הבאה – מירוץ קשה יותר בארץ ואולי אפילו ריצה אחת בחו"ל – כי השמים הם הגבול, אבל מה שבטוח – אני ממשיכה להיות בתנועה מתמדת כי זה עושה לי פשוט טוב.
אגב- את המדליה ועוד 2 מדליות נוספות שביקשתי וקיבלתי, הבאתי על הבוקר לכל אחד מילדיי שהלכו עמם למסגרות בגאווה גדולה.
