אנחנו אוהבות שופינג
אנחנו אוהבות בגדים יפים
רובנו מעדיפות בגדים לא יקרים – ככה נוכל לקנות יותר, לגוון יותר, 'להתלבש' יותר
אז מה המחיר הנסתר של הבגדים היפים והלא יקרים שלנו?
מי משלם מחיר כבד על הקלות (הבלתי נסבלת) של השופינג?
תעשיית ההלבשה היא תעשיה Low Tech
אמנם קיימים מפעלי הלבשה שבהם יש מיכון משוכלל ביותר, ומערכות ממוחשבות מתוחכמות, אבל רובה של התעשייה היא עתירת עבודת כפיים
בלשון מקצועית Labor Intensive
מחומר הגלם – בחלקו תוצר של חקלאות מסורתית, וחלקו תוצרת סינטטית
דרך העיבוד התעשייתי, זולל האנרגיה והכימיקלים
ועד התפירה, הקישוט, הגימור והאריזה
\
\
Labor Intensive
ידיים עובדות של נשים וגברים מעוטי יכולת ומעוטי שכר
לפני כשבועיים הופיעה ב'הארץ' ידיעה של סוכנות רויטרס: עובדי קמבודיה מתאגדים את מול סדנאות היזע
מהידיעה עולה כי פועלי תעשיית הטקסטיל של קמבודיה עובדים בתנאי שכר ומחיה לא אנושיים, ששכרם לא מאפשר להם להתקיים (שלא לומר – להקים משפחה או לשכור/לרכוש מקום מגורים), ששכרם החודשי (!) לפעמים אינו מגיע למחירו של זוג ג'ינס אחד (!!!) ברשתות המותגים עבורם הם מייצרים.
הפועלים עובדים 10-12 שעות ביום, ואף יותר, 6-7 ימים בשבוע, בשכר שערכו אינו עולה על $80 אמריקאי בחודש.
תעשיית הטקסטיל של קמבודיה ייצאה בשנת 2013 בגדים בכ-5 מיליארד דולרים אמריקאיים.
תעשיות הטקסטיל של בנגלדש והודו גדולות יותר, ושל סין מגלגלת כ 160 מיליארד דולרים.
חלקם של העובדים בסכומים האלה הוא זעום, ורבים מהם חיים ועובדים בתנאי צפיפות, חושך, מחנק וליכלוך, ולעתים גם בשלילת חירותם האישית.
\
\
רשתות קמעוניות רבות עושות שימוש במפעלים יצרניים בארצות העולם השלישי, בבעלות הרשתות או בקבלני משנה
בחודש אפריל האחרון קרס בבנגלדש בניין שהכיל מבפעל של רשת Walmart האמריקאית, וקבר תחתיו כ-1200 עובדים
הבניין לא היה בנוי לאכלס תעשיה כפי שהכיל, וגרוע מכך – לא היו בו אמצעי מילוט סבירים
תנאי-עבודה כאלה מתקיימים לעתים ב'סדנאות יזע' – Sweat Shops – גם בארצות המערב, ובראשן ארצות-הברית
זה אמנם אסור על פי חוק, אבל מהגרים קשי-יום רבים מוחזקים בניגוד לרצונם באתרים שונים, המשתנים בתדירות כל מנת להתחמק מהשלטונות.
\
* * *
\
בכללם של עובדי הכפיה והעובדים בשכר נמוך גם ילדים, החל מגיל 6.
נכון לסוף שנת 2012, מוערך מספר הילדים העובדים בעולם, גילאי 6 עד 17, ב-168 מיליון
\
\
* * *
\
\
כמו רבים גם אני נהנית משמיכת פוך טבעי
את שמיכת הפוך הטבעית והמפניקה שלי רכשתי לפני כ-20 שנה, בתשלומים רבים, ונראה שתשרת אותי עוד שנים ארוכות
רק לאחרונה התברר לי שייתכן ואכזריות רבה היתה מעורבת בייצורה, כמו גם בייצורם של מעילים, כפפות, צעיפים ושקי שינה
\
\
נהוג לחשוב שתעשיית הפוך חפה מאכזריות, בהיותה תוצר לוואי של תעשיית האווזים למאכל
ואולם, מסתבר שבארצות רבות, ובכללן כמובן סין, שהיא היום יצרנית הטקסטיל הגדולה בעולם, מתבצעת מריטה של נוצות ופלומת אווזים בעודם חיים, תוך גרימת סבל רב לבעלי החיים
כל זאת על מנת לנצל שוב ושוב את אותו בעל חיים: האווז האומלל מצמח מחדש את נוצותיו ופלומתו, ואז נמרט שוב
ושוב מחדש
4-5 פעמים עד שהפלומה מפסיקה לצמוח, ורק אז הם מומתים לצרכי מאכל
\
* * *
\
\
כשהייתי נערה צעירה ופוחזת, ופשיוניסטה בהתהוות, היתה לי פנטזיה שיום אחד יהיה לי סרבל טייסים עשוי פרוות ארנבות לבנות
כיום, המחשבה הזו מעוררת בי צמרמורת
בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת רווחה מגמה של הפסקת השימוש בפרוות בעלי-חיים אמתיות, באירופה ובארצות-הברית
ואולם, בשנים שחלפו מאז חלה שחיקה במגמה המבורכת הזו
לכך נוספה גם רוסיה, שנפתחה לאופנה המערבית
ברוסיה פרוות ופוך טבעי נחשבים למוצרי יוקרה ואנשים רבים שמחים להתהדר בהם
בעבודתי כמנהלת ייצור של מעילי חורף לשוק הרוסי, אני נתקלת לא אחת בדרישה לריפוד של פלומת אווז טבעית, ולעיטורים של פרווה טבעית על צווארונים או בשולי הכובעים
עלותו של צווארון פרווה ליצרן המעילים (שהוא, לרוב, לא יצרן הפרווה) הוא בין $10-12, והלקוחה ברוסיה מאושרת מהפרווה הרכה המעטרת את מעילה
על מנת לייצר צווארון פרווה אחד נדרשים כ-4 רקונים או ארנבות, או שני שועלים
בעלי חיים שנולדו וגודלו בשבי, רק לצורך השימוש בפרווה שלהם
מעיל שלם עולה 25-30 רקונים
על מנת שלא לפגוע באיכות הפרווה ובשלמותה, דרכי ההמתה של החיות הן יצירתיות ואכזריות ביותר
(לא לבעלות לב חלש. קל מאד למצוא את המידע ברשת)
לא ניתן להתעלם: מדובר בעינויים קשים עבור האווזים ועבור בעלי הפרווה
\
* * *
\
על תעשיית הצמר, האנגורה, המוהייר, הפשמינה, המשי… אפשר למצוא מידע כאן
\
* * *
\
הבאתי כאן רק את קצה-קצה של כל אחת מהתופעות האלה, כמעט מבלי לנקוט בתיאורים או במראות קשים. מידע רב וחשוב נמצא ברחבי הרשת
\
* * *
\