בחודש האחרון הייתי שקועה עד צוואר בפרויקט ענק שגזל ממני את כל המשאבים. מה זה גזל הכל? אפילו את הרזרבות לשעת חרום, את מנות הקרב של כל הימ״חים במדינה, ואת הרכבת האוירית של הסיוע האמריקאי, בריבוע!
כך יצא שהפרויקט אליו התחייבתי שמנע ממני לצאת מהבית (אני עובדת מהבית) למשך 3 שבועות, לשום עניין ודבר, למעט בדיקה מתוכננת מראש בבית חולים, ובדיקת דואר בתיבה שבחזית הבית.
בקיצור, הבנתם, הייתי ולא הייתי כאן. תיפקדתי כמו מכונה על אוטומט, בלי להתעכב על שום דבר שאיננו חובה. יוצא דווקא על הדברים המשמחים, מעניקי האנרגיה, הדברים שאותם אני הכי אוהבת לעשות, דווקא עבורם לא היה לי זמן והם נדחקו אחורה בסדרי העדיפויות. להיות עצמאית ולעבוד מהבית זה עניין לפוסט אחר (רק ארמוז – עבדות של 24/7).
ואז קיבלתי הודעה למסנג׳ר ששאלה האם אני רוצה לבוא לארוחה אסייתית טבעונית במסעדת ״מזה״. החיבור של אוכל אסייתי (הסגנון האהוב עלי) ומסעדת Mezze היה מפתה ובלי לחשוב יותר מדי עניתי ״אשמח, אבל בשבוע הבא״… ניסיתי לדחות את הפלז׳ר למועד שבו לבטח אסיים את שלב הביזנס. כן, בטח. שבוע לאחר מכן, לא רק שלא סיימתי את הפרוייקט, גם מגרנה הצטרפה לחגיגה. מה עושים לבטל או ללכת? מצד אחד השדון שיושב לי על כתף ימין אומר לי: נו, בטלי, למה לצאת מהבית כשכל הסיכויים נגדך? הכי טוב לשכב ולנוח ולצבור כוחות להמשך הפרויקט, גם המיגרנה מסמנת לך, לא תקשיבי לה?
ולעומתו, המלאך שיושב על כתף שמאל אומר לי: נו, לכי, ממילא כבר התחייבת, הזמנת את הבן שלך להצטרף מה גם שבסתר לבך את הרי כבר מתה לברוח לכמה רגעים מהעבודה, אז מה עכשיו? לכי!
טוב, נפלה החלטה והלכתי. בעודי מתכוננת ליציאה מהבית, שמתי לב שדבר מוזר קורה לי במקרים כאלה. ככל שהתלבטתי, כך הלכו וגדלו ציפיותיי. כאילו שאם אני יוצאת מהבית באמצע פרויקט אינטנסיבי כזה ועוד עם מיגרנה ועוד עם הבן שלי… אז כדאי שיהיה וואו!
הגענו למקום ואפילו מצאנו חנייה בכחול לבן ממש קרוב. למצוא חניה במרכז תל אביב זה כשלעצמו כבר מעל למצופה. התחלה טובה.
נכנסנו למסעדה ובחרנו מקום ישיבה (לפי מידת התאורה, אלא מה? אני בטוחה שחברי הבלוגרים מבינים על מה אני מדברת. מקום ישיבה בוחרים לפי התאורה. כדי שהתמונות יצאו טוב).
הסתכלנו על התפריט של הארוחה האסייתית, התפריט המיוחד לימי רביעי. מדובר במיזם חדש שנולד בהשראת שיתוף הפעולה המוצלח עם מסעדת TAIZU, שם זכיתי כבר לטעום את תחילתו של שיתוף הפעולה הזה לפני כחודשיים.
כפי שאמר לי אז יובל בן נרייה השף של טאיזו: המטבח שלו (האסייתי) מתכתב בצורה נהדרת עם הבישול הטבעוני ולמעשה מנות רבות במזרח הרחוק הינן טבעוניות גם בלי לקרוא להן כך. המון ירקות, קטניות, טופו עם עושר של טעמים, צבעים ותבלינים.
ואני אומרת, שזה שטאיזו, כמסעדה מובילה בענף (זכתה בתואר כפול בטקס פרסי האוכל של מגזין "טיים אאוט" לשנת 2013, כשנבחרה כמסעדה החדשה הטובה ביותר ויובל בן נריה העומד בראשה נבחר כשף השנה), מאמצת לתפריט שלה מנות טבעוניות ומקיימת ארוחות טבעוניות זהו סוג של אמירה ומתן כבוד לקהל הולך וגדל של טבעונים ורבים אחרים שמאמצים אורח חיים בריא, כמוני.
נראה שגל ברזילי, השף והבעלים של מסעדת מזה רואה דברים בדיוק באותו אופן, אך מהכיווןה ההפוך: כלומר, שהטעמים האסייתיים מתחברים לתפיסת העולם הקולינארית שלו ושל Mezze, שמגישה אוכל טבעוני וצמחוני כבר למעלה מעשור (הרבה לפני שהמגמה הטבעונית הפכה לנחלת הכלל).
התפריט האסייתי של יום רביעי הוא תפריט המתאים לארוחה זוגית. במחיר של 250₪ מקבלים שתי מנות ראשונות, שתי מנות עיקריות, שתי כוסות בירה / יין וקינוח. חשוב לציין שבנוסף להיותן טבעוניות, כל המנות במסעדה נטולות גלוטן (חוץ מהבירה. למרות שיש גם בירה נטולת גלוטן).
מה טעמנו?
מבחינת משקאות אני בחרתי באופציה האולטימטיבית מבחינתי: שפריץ של יין שזיפים, וודקה וסודה. שפריץ מזכיר לי את הילדות. אמנם אצלנו זה היה יין פשוט (ישן נושן), אך שפריץ זה שפריץ…
מבין המנות הראשונות הזמנתי שוב (אחרי שאכלתי אותה והתפעלתי ממנה כבר בטאיזו) את הקרפצ'יו – טופו עפאיים. לדעתנו, זו מנה מופלאה שתשנה אצלכם את כל מה שחשבתם על טופו. מדובר בפרוסות רכות ונימוחות של טופו קרמי שמתובל בטעמי המזרח האופייניים של אצות וואקמה, צ'ילי, כוסברה ובוטנים. אולם מה שעושה את כל המנה זה הטופו הייחודי הזה. המנה לא תצא דומה עם טופו שנמכר בסופרמרקט השכונתי.
מנה ראשונה נוספת שפשוט עשתה לנו חגיגה בפה היא פנקייק אורז שחור שבתוכו "מקושקשת" טופו , עגבנייה, בצל סגול וטחינה סינית (2 יחידות). את המקושקשת הזו אני חייבת לאמץ בבית! לכן הפעלתי את קסמי והשגתי את המתכון מהשף והוא מופיע בסוף הפוסט.
למנות עיקריות בחרנו קארי ירקות כתומים וגרגרי חומוס, מוגש על קינואה. המנה מזכירה הן במראה והן בטעם את מרק הירקות של הקוסקוס, עם תיבול יותר אסייתי, אולם נראה לי שניתן היה להרחיק לכת יותר לכיוון המזרח הרחוק. לי זה הרגיש יותר כמו מזרח תיכון.
מנה עקרית שלא כדאי לפספס היא קציצות SUPERFOOD. זהו שילוב מנצח של אזוקי, קייל, צ'יה שאוחדו לקציצות מעולות, שהשתכשכו להן ברוטב סמיך של קוקוס עם עגבניות וחצילונים.
לקינוח התלבטנו בין מלבי לואיזה שנשמע טעים לבין טפיוקה עם למון גראס. את ההחלטה השארנו בידי המסעדה, וזה מה שקיבלנו:
טפיוקה ומעליה נחו חתיכות אשכולית אדומה, לצד קציפת קוקוס וקרם שוקולד חם. השילוב של טפיוקה עם קוקוס ושוקולד חם היה מאד מוצלח וטעים, אולם לטעמנו, האשכולית, לא ממש התחברה למנה, למרות שהבנו שהיא נועדה להוות את הטוויסט הקר והמריר למנה החמימה והמתוקה.
לסיכום: המטבח בניצוחו של שף גל ברזילי מייצר קסמים טבעוניים תוך שימוש בחומרי גלם איכותיים. מגוון גדול של מרכיבים במינונים נכונים מהם מתקבלות מנות מאוזנות, טעימות ויצירתיות. יחד עם זאת, הצילחות פשוט ולא מפונפן, בהתאם לאופי של Mezze ושל המזרח הרחוק.
היה שווה לצאת!
גם המחיר שפוי: 250₪ לארוחה זוגית כמפורט. (נאמר לי שניתן גם להזמין מנות בודדות מהתפריט).
״מקושקשת״ טופו – שף גל ברזילי
המרכיבים:
חצי ק"ג טופו מפורר בידיים
חצי בצל גדול (סגול/לבן) קצוץ דק (כ 150 גרם)
רבע כפית כורכום
10 גרם ג'ינג'ר קלוף לקצוץ לקוביות קטנטנות (2 מ"מ)
25 מ"ל שמן זית
10 עגבניות שרי חצויות
חופן עלי תרד קצוצים גס
מלח
פלפל לבן
להגשה: פרוסות פלפל צ׳ילי דקות
אופן ההכנה :
מטגנים את הבצל במעט שמן זית (על להבה גבוהה – עד חריכה).
מוסיפים את הטופו וחורכים קלות (לא לערבב יותר מדי), ממליחים ומפלפלים מעט.
מפנים חלק מהמחבת וחורכים את העגבניות (עם הפנים כלפי מטה).
מערבבים בעדינות את התרד והג'ינג'ר (כשהאש כבויה) ומוסיפים את יתרת שמן הזית.
מתקנים תיבול עם מלח ופלפל.
אפשר להוסיף פרוסות צ'ילי אדום ולהגיש.
להזמנות: מסעדת Mezze, אחד העם 51 א' תל אביב 03-6299753
בתיאבון!
חיים וטעים!
