איך קרה שדוקא הבת שלי חובבת חתלתולה מעצבנת נטולת פה שמייצגת את כל מה שאני לא אוהבת בקיבוע סטראוטיפיים מגדריים.
האם כשלתי בחינוך? האם לא השתלמו כל השנים נטולות טלווזיה בבית? איך חדרה החתולה למודעות של ילדתי המהממת בת החמש?
היום החליטה הדעתנית לעשות "מסיבת הלו קיטי". היא מדברת על זה כבר חודשים.
חודשים אני דוחה אותה בטענות שווא.
באחת הפעמים אפילו ישבתי איתה לשיחה רצינית על כל מה שמייצגת החתולה האילמת שכל תפקידה בעולם היא להיות יפה ולשתוק. היא שכחה ממנה לכמה שבועות ואתמול היא פשוט הודיעה לחברות שלה ואז הודיעה לי: "מחר בשעה חמש מסיבה".
אוף, חשבתי שחינוך לפמינזם עובר דרך דוגמא אישית, הטמעה אישית. איך לכל הרוחות זה קרה לי? איך זה קרה לה?
הילדה שלבשה רק כחול עד גיל שהתחילה לקבל בו החלטות, שמסביבה שלשה אחים בנים.
יום אחד, כשאנחנו טובעות בים הבובות שלה, סיפרתי לה שבכל ילדותי היתה לי בובה אחת בלבד. וגם היא היתה די זנוחה כי לא כל כך אהבתי לשחק בבובה. כמה ימים אחר כך שמעתי אותה מספרת לאחיה הצעיר: "אתה יודע איזו מסכנה אמא? בכל החיים היתה לה רק בובה אחת! לא היו לה הרבה בובות, לא היה לה עם מה לשחק".
הסברתי לה שזו היתה בחירה, ושאני אהבתי לשחק במה שנתן לי משמעות, שאִפשר לי להשפיע. היא הסבירה לי שזה בדיוק מה שהיא מקבלת מהבובות שהיא הגננת שלהן.
לא יכולה להתווכח יותר.
היום בחמש היא תשחק עם חברותיה במשחקי הלו קיטי, תאכל פתיתי הלו קיטי, פשטידות הלו קיטי, תמרח הלו קיטי עד שהקיטי הזו תצא לה מכל החורים!
אין מה לעשות, הבחירה שלה, ואני מכבדת אתה. ועל הדרך למדתי להכניס קצת ורוד לחיים שלי. זה לא כזה נורא…
