באחד הלילות שוב חלמתי חלום שבו אני נפגשת עם אלוהים במשרדו, עוברים על הפרוטפוליו של חיי. "אמרת לי שזה אוטוטו קורה! אבל אני לא מרגישה ככה, זה נראה כל כך רחוק!" התבכיינתי לו. "לפני עלות השחר, רואים רק חושך" הסביר לי אלוהים. "איזה שחר ואיזה נעליים, אני נפרדתי ממנו! אמרתי לו שמבחינתי זה הכל או כלום. למה זה צריך לכאוב כל כך?" "נו, זה בדיוק מה שכתוב לפי התוכנית, תראי כאן בפרוטפוליו שלך, זה מה שבדיוק היית צריכה לעשות כדי למשוך אותו לחייך בחזרה" הסביר לי אלוהים כשהוא מצביע על השורה בפרוטפוליו ומסמן לי אותה במרקר צהוב זוהר, איפה שכתוב שאני כביכול מסיימת איתו את הקשר. "וואלה? לא ידעתי שזה כתוב" התפלאתי. "הכל כתוב" חזר אלוהים על דבריו. ואז התעוררתי לפתע מהחלום כשבחוץ עדיין חושך מוחלט ואני תוהה עוד כמה זמן יש עד שהשחר יפציע, ואם באמת הכל כתוב או שאני סתם חולמת חלומות לא הגיוניים.
*חלק מהעלילה מבוסס על סיפור אמיתי וכל קשר למציאות מקרי בהחלט*