טוב אז הגעתי לפוסט השני, זה כבר אומר שהפחד נשאר מאחור, למען האמת הוא ממש התפוגג, מה בעצם מפחיד כאן, זה כיף לראות משהו שאת יצרת בעצמך, ולראות אחר-כך על הצג את הרעיונות שהיו לך בראש שהפכו לאות הכתובה, למשהו שאפשר לקרוא גם.
בזמן האחרון בעצם התמודדתי גם עם איך אני מכניסה את עצמי להילוך עם כל נושא הספורט, אך גם איך אני כותבת את זה, מציגה ומשתפת, כך שבאמת יעניין גם מישהו אחר. טוב העיקר שאני נהנית, האמת אני נהנית גם מזה וגם מזה.
לשמחתי, אני עדיין בקטע של לחכות כבר שיגיע הבוקר כדי לצאת להליכה שלי, וגם בקטע של הכתיבה, אני די מחכה כבר לשבת ולכתוב עוד ועוד רעיונות חדשים. מאז שהתחלתי את הפרויקט שלי, כבר עשיתי הליכות וצילמתי בחופים שונים בארץ ואפילו הזדמן לי כבר להיות גם ביוון, אז "פרויקט החופים" שלי הפך כבר לבינלאומי ממש.
אז דיברנו על ספורט ועל צילום וכתיבה, אך לגבי כל מה שנוגע ל"תפריט" אני די מזייפת בזמן האחרון, החל מחג שבועות עם כל עוגות הגבינה והמאכלים הטעימים, דרך כל הבת מצוות שהוזמני אליהן והחופשה המשפחתי שיצאנו בחו"ל. טוב סיכמתי ביני לבין עצמי שמותר לי גם ליהנות בתהליך, ממחר נחזור למסלול.
בכל מקרה זה ראוי להערכה, זה לא עניין של מה בכך, שזה חופש גדול עכשיו ועדיין אני שמה שעון ומתעוררת במיוחד לפני הזמן, כדי להספיק לעשות את ההליכות לפני העבודה ולפני שמתחילים את היום. בחוף הים התווספו לנוף גם הקייטנים הגולשים, אז הפעם התמונות בהשראת החופש הגדול.
מה שהכי נחמד בכל העניין זה שיש כבר תגובות על מה שאני כותבת, גם אם כרגע זה בעיקר ממשפחה וחברים קרובים, זה נותן כח ואמונה, אני כבר מפליגה בדמיון ורואה את עצמי עם קבוצת "מעריצים" שמצביעים עליי בים כשאני עושה הליכה בבוקר ואומרים "הנה זאת מהבלוג של ההליכה בים", טוב לפחות אני מצחיקה את עצמי, חוש הומור זה תמיד עוזר.
אז חבר'ה מי שרואה אותי ממחר בהליכה, מוזמן לעשות שלום.
