"אני גרושה", אמרתי לו והמשכתי לדבר בקלילות על חיפוי הקיר עליו אני ממליצה לעיצוב בית הקפה.

המשכתי לדבר אבל בפנים הרגשתי תחושת ניצחון.

נזכרתי שרק לפני מספר שבועות, כשאמרתי לזר גמור את אותו המשפט, לא הצלחתי לעצור את הדמעות.

תחושת הכישלון והכאב השתלטו עלי. חשבתי על הבנות והמציאות שנכפתה עליהן וכיסה אותי צל גדול.

אבל אז בחרתי אחרת.

בתוך קבוצה בה השלם גדול מסך חלקיה, נזכרתי בהוויה שלי.

במי שאני נולדתי להיות. במי שאני תמיד.

"את הנסיכה הלוחמת שלי", כך אמר לי אבא בכל יום לפני השינה.

בבגרותי קצת שכחתי. "נסיכה לוחמת"? נו באמת…

אבל היא הייתה בתוכי. חיכתה שאגלה אותה מחדש, מתחת לכאב, לקושי ולפגיעות.

התחבאה לה בעוצמתה וכשהייתי מוכנה, היא פרצה החוצה במלוא הוויתה.

אז אני גרושה, אבל גם עוצמתית. שלמה. גאה.

מלאת הוקרה לעצמי על שבחרתי באושר שלי, בחיים לפני הכל.

יודעת שאף צל לא יכסה אותי יותר.

וכך, כל ערב לפני השינה, כשאני אומרת לכל אחת מהבנות שלי "לילה טוב נסיכה שלי",

אני מזכירה לה וגם לי, שהיא דור שני לנסיכות לוחמות.

אני מלי בת 36, מעצבת פנים ואמא לשתי אהבות קטנות.

מזמינה אתכן להיכנס לעולם שלי, בו יש הכל מהכל: יופי, עיצוב, צחוק ושמחה,

אך יותר מהכל -מלא אהבה.