האמת שתהיתי אם ומה לכתוב. אני לא מופתעת מתוצאת הבחירות השלישיות לכנסת. בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה- התוצאה נקבעת על פי רצון העם, לפחות על פי החלק שהולך להצביע, אז ראוי שנתעורר הבוקר עם תוכניות לעתיד ולא התבוססות בתוצאות.
האדישות והייאוש נתנו את איתותם. גם הפעם אחוז משמעותי מהמצביעים בחרו לא לממש את זכותם, וחלק מהזכות להצביע היא הבחירה לשבת על הגדר ולקוות שהיא תוכל להחזיק את המשקל שלנו. הבעיה היא שספק אם הגדר הזו תמשיך להחזיק אותנו עוד זמן רב, וספק גדול יותר אם היא משרתת אותנו.
אם בעבר הלא רחוק היה נדמה שאפשר לשבת רגל פה רגל שם כי הגדר הזו נועדה להגן עלינו וכולנו מוקפים בה. היום נראה שהגדר הזו מפרידה. מישהו נסחף בבניית הגדר קצת מעבר לרצוי ובונה אותה בינינו. אני לא מאשימה את ה"ימין" יותר מאשר את ה"שמאל". כשבונים גדר בין שכנים, הבנייה והעלויות מתחלקת בין כל הצדדים.
והגדר החדשה שבנינו? היא חוצצת בין מרכז לפריפריות; בין עוטף עזה לתל אביב; בין העשירון העליון לכל מי שמתחת לעשירון השמיני, שלא להזכיר את העשירון התחתון- או על הפערים שרק ממשיכים לגדול. זה אפילו הגיע למצב שהשונות בדעות שלנו מטשטשת את הדמיון הגנו-אנושי שלנו. נראה לי שמרוב ייאוש אנחנו, כל אחד מאתנו, הפנה גב לגדר הזו ופשוט מתמקד בלראות רק את "הצד שלו". אבל היא שם, והיא פוגעת בכולנו.
היום זה היום הראשון אחרי הבחירות. בארבע השנים הקרובות תפקיד ההנהגה שלנו, קואליציה ואופוזיציה יחד, לפרק את הגדר הזו- להסיר אבן אחר אבן, כדי שנוכל כולנו להרגיש "עם" שוב. בסוף יום אם אנחנו רוצים לשפר עמדות ולשפר את מצבנו אנחנו חייבים לעבוד ביחד.
אז בקשה קטנה- אלה לא מטומטמים, ואלה לא באמת אליטיסטים מנותקים. ותכלס? אם הציבור מטומטם ומנותק- אז תזכורת קטנה- כולנו הציבור.
בתקוה שמערכת הבחירות הבאה תהיה בסימן של סוגיות ענייניות לטובת כולנו.
דורית.
shutterstock picture
shot by Rainer Fuhrmann
תמונת הנושא מאתר shutterstock. צולמה על ידי By maradon 333.