החלטתי לכתוב, כן לכתוב. למה? לא בטוח שיש תשובה..

אז השעה 1:19 בלילה והחלטתי לכתוב..
כן לכתוב.
למה? לא בטוח שיש תשובה
אוטוטו בת 25..
הייתם מאמינים?
25 שנים מאז שהגחתי לאוויר העולם.
25 שנים מאז שאמא שלי ילדה אותי.
9 חודשים היא סחבה אותי..
9 חודשים וואו… כפול 5 בנות! איזו אמא מדהימה יש לי.
היא מספרת שבעטתי המון… לא סתם בעיטות.
אולי בעיטה של "הלו יש מישהו בבית? תפתחו לי כבר."
איזה דבר קסום זה תינוק? ועוד שהוא בבטן.
9 חודשים של ציפייה והתרגשות, שהולך לצאת ממך דבר כזה קטן וטהור.
תחשבו שיש כאלה שלא יוצאים.
כאלה שנאבקים שנים כדי שייצא מהם אחד כזה.
אז אחרי כל הבעיטות.. בסוף זה קרה -יצאתי.
ואני זכיתי.
ארבעת האחיות שלי קיבלו אותי באהבה ובזרועות פתוחות.
אמא ואבא שלי, המשפחה וכל הסובבים אותי , ראו איך גדלתי במשך 25 שנה.
מתינוקת – לילדה.
מילדה- לנערה.
מנערה- לאישה.
כן לאישה.
25 זה הרבה?
יש כאלה שיגידו שכל החיים לפניי.
כן באמת כל החיים לפניי.
בסך הכל אחרי 25 שנים למדתי לקבל החלטות…
קבלת החלטות? זה בטח לא דבר פשוט.
תשאלו אם כולן נכונות?מניחה שלא.
בטח חלקכם מזדהים.
אחרי הכל מלמדים אותנו מגיל קטן להבדיל בין טוב לרע.
מטמיעים בנו ערכים , מתוך תקווה שנדע לכוון את עצמנו למקום טוב.
מי מחליט מהו מקום טוב?
מקום טוב זה להיות עם תואר?
מקום טוב זה להיות עם מקצוע? אחד כזה שאני באמת אוהבת?
מקום טוב זה למצוא את הדברים הקטנים שמסבים לנו אושר?
אושר? איזו מילה גדולה.
מהו אושר?
הרי אחד יגיד שאכילת שוקולד עושה אותו מאושר
ואחד אחר יגיד שלעשות כושר עושה אותו מאושר
ואחד אחר יגיד שהוא לא אוהב שוקולד ולא כושר.
אז איך מגדירים מהו אושר?
אולי להיות במקום טוב?
מקום טוב= משפחה טובה.
מקום טוב= בן זוג טוב.
רגע מה זה בעצם בן זוג טוב?
אולי האחד שאיתו אני מרגישה בבית?
בית= משפחה?
משפחה= אחת כזאת שתמיד עוטפת בחום ואהבה..
אולי האחד שיום אחד תהיה לנו ציפיה והתרגשות מטורפת , נו כזאת כמו שאמא שלי הרגישה במשך 9 חודשים.
שאולי ייצא דומה לו?או לי? שילוב של שנינו?
אולי האחד שבוכה איתי כשאני עצובה ?
אולי האחד שנמצא גם ברגעים פחות קלים?
מי מחליט מה זה קל?
אולי מה שקל לאחד , לא בהכרח קל לאחר?
אז איך מרכיבים את הפאזל הזה שנקרא החיים?
כלכך הרבה חלקים קטנים- חלקים שמפוזרים בכל מיני מקומות.
כאלה שלא תמיד מתאימים אחד לשני.
בסוף הפאזל- מתחבר לתמונה אחת.
תמונה- צבעונית.
כזאת שיש בה משפחה אוהבת- שגדלה לה מיום ליום.
הורים בריאים.
אחיות מדהימות.
אחיינים משוגעים.
גיסים בכל מיני צבעים.
כזאת שיש בה אישה (אוטוטו 25 זוכרים?) שעדיין בתהליכים להרכבת הפאזל.
כשהתחלתי לכתוב השעה הייתה 1:19.
כתבתי וכתבתי והמחוג מצביע על 3:45.
העיניים נעצמות.
אבל הלב והראש,
עדיין חושבים וימשיכו לכתוב..