החלום ושברו-
ההבדל בינהם
הוא 12 שעות
ואמרתה לי זה נגמר
ככה לפרצוף, עם טעם מר
צרחתי בדממה אל המדבר
ובאותם רגעים
הכי רציתי יותר מכל דבר בעולם
להיות רק לידך
לגעת בך
למעוך,להכות בך
לשרוט אותך
להשאיר בך סימנים ממני
שלא תשכח
לנשק אותך חזק
שישאר על שפתיך הטעם שלי
רציתי למות כי כלום לא היה שווה לי בלעדיך
הכל ניראה בעיני פתאום אפור וחסר משמעות
רק אתה בעולם, אבל אתה לא אפשרי לי,
אתה הפרי האסור, חצינו גבול ברור.
אז אני מתמודדת עכשיו עם כאב גדול בלב,
מי יקל על הכאב שלי?
רק אתה יכול, אבל אתה אינך שם. נשארתי לבד.
הייתי צריכה לצפות את זה מראש, כי יש לך נכות רגשית אמיתית, אתה נרקסיסט,
והתגובה הזו הייתה כל כך צפויה, ניתקתה אותי מצינור החמצן בשנייה, לקחתה איתך את הכמיהה, הנשיקות, והמילים הטובות, השארתה אותי חשופה, ללא אהבה,
והאינטימיות שהייתה משותפת רק לשנינו התנפצה, אין לי דרך לשחזר אותה.
אין הרבה אנשים שנוגעים לי בלב, אתה נגעתה.
אני כועסת עליך עכשיו, לא על גזר הדין אלא על הדרך שבה בחרתה לבצע אותו, אמרתה את לא תישברי, את שכלתנית, ריאליסטית,
אבל תדע לך שכן נשבר לי הלב- גם נשים חזקות נשברות לפעמים.
יום אחד זה יתמוסס, הכאב יעבור, אבל הטעם המר של יום הפרידה ישאר, וחבל, זה יכל להיגמר אחרת.
ואולי בזמן אחר או במציאות אחרת-
תגיד לי: תהיי בשבילי מאושרת.
אני אוהבת אותך וגם כל כך שונאת.