הזחל והגו'ק
"ג'וק!!!!" צרחתי לעבר כתפה של אחותי באימה והצבעתי על כתפה על מנת להדגיש את העובדה שג'וק חום נחת עליה והוא מעטר את כתפה בגאווה. היא הסתובבה והביטה בי בעיניים מבועתות, ואח"כ על הג'וק. לכשהבחינה בו, קפצה ממקומה ופרצה בריקוד מז'אנר חדש, שזה עתה הומצא, "פולקה- אתיופי" מטורף שכלל הרמות רגלים וניעורי כתפיים – "זה לא ג'וק!!! זה תוק!!!" היא צעקה. (לימים הסתבר ש – "תוק" הינו זיווג בין תוכי וג'וק, זן מיוחד של חרק הנוהג להתיישב לקרובנו על הכתף משל היה תוכי מדבר). הג'וק המשיך לרוץ ברחבי הבית ולהתחבא כל פעם מאחורי רהיט אחר.
"אבא!!!!ג'וק! ג'וק!"הזעקתי את אבי תוך עלייה על כיסא והנפת מטאטא באוויר ללא שום תועלת. אבי, שבאותה שעה, היה ספון בחדר הטלוויזיה הסמוך לסלון, השים עצמו כלא שומע. יכולת זו פותחה, במהלך 35 שנות נישואין בהן נעשה חרש סלקטיבי. הוא מסוגל, למשל, לזהות רכב המשמיע מוזיקה מזרחית בכביש הערבה, בשעה שהוא עצמו שוהה בבניאס, ולהפריח לאוויר את הקומפלימנטים הקבועים שלו לעבר נהגו "נמוך המצח שנוהג ב BMW עם הגה קטן בשביל שיוכל לנהוג עם אזיקים". אז איך דווקא עכשיו הוא לא שמע את צעקות האפוקליפסה במטבח?
אחותי חוזרת בקול רם ורועד" אבא, אבא, ג'וק- תוק- ג'וק" בוא מהר!". הוא מבין שהוא כבר לא יכול להתחמק, וכך מתחיל טקס ההתעכבות הרגיל שלו, שכבר הורגלנו אליו, אך מצליח להפתיע באיטיותו כל פעם מחדש. "איזה ג'וק זה בדיוק?" הוא שואל. "חום! חום!" אנחנו עונות. "חום? רק הגוף או גם המחושים? הוא ממשיך. מה אלה השאלות האלה עכשיו? האם הוא פותח לג'וק חשבון פייסבוק?? "זה תמר! תמר!!!" שתינו עונות בתיאום היסטרי. "מה זה תמר? " הוא שואל תוך שהוא מרצ'רץ באיטיות מופלאה את נעלי בית ה"קיפי" שלו. אותן הוא נועל בלי גרביים. "נו….אבא! הג'וק החום הזה, הגדול, עם המסור החשמלי והמחושים, שנראה כאילו לוציפר בעצמו משח את עורו בשמן והמליך אותו לשליט הג'וקים עלי אדמות". הוא עדיין לא מבין, ונראה שעד שלא נגדיר לו את הג'וק באופן זואולוגי, הוא לא יבוא להציל את היום.
"זה תיקן, אבא." אומרת אחותי הנראית קצת מעולפת. עכשיו הוא כבר השתכנע ומתחיל לזחול באיטיות מכורסת הטלוויזיה שלו תוך שהוא מבליח "אויה" לאוויר.
"אויה" הוא הקול שהוא מוציא לאחרונה, כאשר הוא מעוניין להדגיש פעולת גוף חריגה לטעמו.
הג'וק בינתיים חוגג, רץ ומעופף מידי פעם, מדגים לנו את מעוף הציפור, ואת מהירויות הריצה המגוונות שלו, תוך שהוא מתהדר במחושיו משל היו נוצות קברט מרהיבות. ואילו אבי, הוא בינתיים צועד לעבר המחסן על מנת לבחור את המטאטא הנכון שישמש לו ככלי משחית להשמדת הג'וק. הוא מתלבט דקות ארוכות בין המגב למטאטא, ממש כמו ששחקן גולף מקצועי המתלבט באיזה מחבט לבחור על מנת שיביא לו את הניצחון המיוחל.
"נו כבר!" אנחנו צועקות לעברו. עכשיו הוא כבר בחר את המטאטא והוא צועד לעבר המטבח תוך שהוא מנקה דקות ארוכות את שערותיו וזורק את הלכלוך לשקית במבה ריקה ששמר בדיוק לרגעים כאלה. הוא לוקח נייר טואלט. אני חשה הקלה מפני שאני בטוחה שנייר זה נועד לפינוי גוויית הג'וק. אבל לא, הוא משמש את אבי, המקנח את אפו בתרועה.
תזוזה בגזרת הג'וק. הוא פונה לכיוון הדלת. הייתכן? הוא ממשיך לכיוון הדלת ויוצא, ואני די בטוחה שלא דמיינתי כשראיתי את אחת מגפיו הקדמיות מונפות בביטול לעבר אבי.
חצי שעה אחרי אני ואחותי אוכלות עוגת 12 שכבות שהכנו בזמן ההמתנה לדו קרב המיוחל. "בנות? איפה הוא" אבי שואל בפליאה. "הוא חיכה לך וחיכה, ראה שאתה לא בא והלך" אני עונה. "חבל" כבר התכוננתי והכול" הוא משיב, ואחותי ממהרת להוסיף "אין מה לעשות, כבודו של הרמש נירמס". "חבל" הוא אומר שוב וחוזר לכורסתו, תוך הפרחת "אויה" נוסף לאוויר.
לפעמים נדמה לי, שבכל הנוגע לגברים ופתרון בעיות קימת אוזלת יד, רגל ושכל. למה בעצם רוב הגברים חסרי תועלת במצבי לחץ או חירום? למה זה תמיד כרוך בתירוצים ועיכובים שונים?
גיסי למשל, אלוף העולם בתירוצים, בעוד שאשתו, מסוגלת להתפצל לארבעת האמהות. זה קורה באותם רגעי קסם, כשהיא צריכה לענות לשאלותיה הבלתי נגמרות של אחייניתי הסקרנית, לתפוס באימה צלחות מעופפות שעפות הישר אל תוך מחבת הטיגונים, לקבל מידי פעם צליפת שרשרת חרוזים לעין, ולשוחח בנייד עם הבוס הנודניק שלה. גיסי מנגד, כורך לעצמו סנדוויץ' מדוגם באיטיות מכוונת. " תעצור את מתן!" אחותי קוראת לעברו כשהיא קולטת את בנם מייצר שכבה נוספת של לכה לשיש החדש באמצעות דבק פלסטיק. "נו!" היא כבר מתחננת, "אתה לא רואה שאני עם אלף דברים ועם הילדים ביחד!?!", "את מולם" הוא משיב "אני – בתוך הסנדוויץ' ". מבלי שהתכוון לכך, הצליח לזקק את תמצית הזוגיות וחיי המשפחה שלהם בארבע השנים האחרונות מאז הגיחו צאצאיהם לעולם – "את מולם, אני, בתוך הסנדוויץ".
חברתי למשל נושקה בלחי על ידי חולה נפש זר ומוזר שנקלע לדרכה ברחוב דיזנגוף בצהרי יום, בעוד שבן זוגה עומד מנגד ורק מביט במתרחש כאילו הזמין כרטיס ל"קרקס מדראנו".
גם אני חוויתי חדלון אישים מצד האקס, כאשר מצאתי עצמי מעולפת בחדר השירותים שלו, כתוצאה מדיאטה רצחנית (לפי דרישתו!), ומה רבה הייתה הפתעתי למצוא אותו בוהה בי באימה עטוף בשמיכת פיקה וורודה ומחכה ליקיצתי או לקיצי. מה שיגיע קודם. כשהתעמתי איתו לגבי חוסר תפקודו במקרה זה, טענתו המרכזית הייתה שאמנם ניסה להרים אותי אל עבר הספה אך כשל. (עלי להחליף דיאטה).
אימי שימשה מרבית חייה כגבר במשפחה, זאת תוך שהיא נלחמת חזיתית בילדים שהציקו לי ולאחותי, הורגת בעזרת רבי מכר לטאות שחדרו לחדרי השינה שלנו, וניצבת באומץ מול ירקנים שהבליחו אלינו מילים קשות. לא פלא שבכל פעם שצץ משבר, הפעולה הראשונה שהיא עושה היא להסתיר את הידיעה מאבי. היא הרי יודעת שבמצבי לחץ הוא הופך ללובסטר אדום, אבוד ומבוהל הנע מצד לצד תוך סינון של "ידעתי! ידעתי" לאוויר, "אויה" אחד, ופרישה לחדרו כהרגלו בקודש, להמשך התמרמרות בחדרי חדרים. באחד מהמשברים הרבים שלי, בו אמי הגיעה לכבות את עוד אחת מהשרפות שהצתתי, היא ביקשה "בואי לא נגלה לאבא, הוא לא יידע מה לעשות…" ואני לעומת זאת תהיתי איך בכלל אני ואחותי הגענו לעולם עם אב כזה שתמיד לא יודע מה לעשות…
אחרי 35 שנה של חדלון וחוסר תפקוד אין זה פלא למצוא את המתכון הזה למרק ירקות שתליתי לאמי על המקרר:
מתכון למרק ירקות
- העמידי סיר בינוני עם מכסה. הוציאי מהסיר את שתי השערות של בעלך שאלוהים יודע איך הגיעו לשם והניחי על הגז
- קללי את הגז על כך שאינו נדלק. אל דאגה – ברגע שתעברי לכירה אחרת הוא יידלק
- שימי את הסיר על הגז וצקי מעט שמן. שטפי את הידיים במים קפואים כקרח מהשמן שלא יורד. זה לא עוזר. שפשפי את היד עם סקוטש. גם ככה אין פדיקור יותר.
- המשיכי
- חתכי בצל. האשימי את ילדך שהוא שוב גרם לאימא לבכות וחכי עד השחמה.
- הוסיפי מים רותחים. נשמי את האדים מהסיר. השמועה אומרת שזה יכול להעביר את השפעת שלך שנמשכת כבר שנתיים וחודשיים.
- לא עברה.
- קלפי תפו"א, בטטה, את קצה האצבע, קישוא, אפשר גם גזר (תאכלי חתיכה ממנו אולי זה יוריד שני מספרים במשקפיים) וחתכי את הירקות לקוביות .
- החליפי סכין. שוב זרקי אותה לכיור לשטיפה במקום לפח בכדי לעבור שנית את כל החוויה גם בפעם הבאה שתכיני מרק
- חתכי את הירקות לקוביות
- הוסיפי בהדרגה את הירקות – אל תצעקי שישפריצו עלייך מעט מים רותחים על הכרס. זכרי, תמיד תוכלי לנופף בהן אל מול כלתך כצלקות מלידת הבן כשהיא תנסה לשווק את בית הוריה כמקום בילוי לגיטימי לערב חג פסח.
- הוסיפי ירק מסוג כלשהו – פטרוזיליה , כוסברה , סלרי, גראס
- הוסיפי אבקת מרק עוף – חצבי מעט בקופסא, גם אם הוא התקשה זה לא אומר שפג תוקפה
- המשיכי
- פלפל
- דמעות
- פפריקה מתוקה – לסיר של חמותך חריפה
- חכי לרתיחה (לא שלך של המרק)
- הגישי עם הרבה חום ואהבה. לבעלך אמרי שהמרק לא מאוד חם.
בתאבון!!
