העידן הפוסט מודרני מביא עמו שינויים תפיסתיים בנוגע לכלל רבדי החיים. התא המשפחתי בימי קדם היה בנוי מגבולות ברורים, וכל המשפחות התנהלו לפי גבולות אלו. הגבולות למעשה שיקפו את הדעה הרווחת של האנשים, וזאת תוך דביקות בהלכה היהודית. אלא שבימינו אנו, התפיסה והדבקות בהלכה היהודית השתנו רבות, וכך למעשה התעוררו תפיסות חדשות. פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ניסו לשלב בין הדין הדתי המוביל, לדין החילוני הנכון לימינו. מכאן, במאמר זה, נעסוק בעיקר בשאלת התפיסה, בנוגע להורות משותפת. נעסוק בשאלה מהי הורות משותפת, על בסיס מה התעוררה תפיסה זו, מה משמעותה, וכיצד פסיקותיו של בית המשפט מתעצבות בהתאם לתפיסה האמורה.
נבקש להעיר כבר בשלב זה, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, ומכאן – שהוא אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.
מהי הורות משותפת?
המונח הורות משותפת, מהווה למעשה תפיסה חברתית, המדברת על חלוקה שוויונית בין בני הזוג, הוריו של הילד, בכל הנוגע לדבר אחריותם, מעורבותם וגידולם של הילדים המשותפים. ברור, כי מדובר בגידול והתפתחותם של הילדים בכל היבטי החיים, הן המנטלי והן הכלכלי.
התפיסה בדבר הורות משותפת, מחזיקה בדעה כי ילד צריך להגיע לעולם כאשר שני הוריו לצדו. הם אלו שיהיו אחראים לגידולו, לדאגה לנוחיות חייו וכדומה. מכאן, שעל פי תפיסה זו, ילד אמור לגדול תוך דאגתם של שני הוריו, יחד.
למעשה, תפיסה זו אינה מבחינה בין בני זוג נשואים, או בני זוג ידועים בציבור, כל עוד בני הזוג אשר עורכים הסכם של הורות משותפת, עומדים בתכלית הרעיון, והיא דאגה וחלוקת זמן שוויונית בחייו של הילד. מכאן, שהסכם הורות משותפת, יתכן שיתבצע כאשר ההורים חיים באותו בית או שלא, כשההורים במערכת זוגית וגם כשלא. למעשה, הסכם זה נועד על מנת להציב גבולות ברורים על אופן גידול הילד, חינוכו ומעורבות כל אחד מהוריו, בחייו. למעשה, העקרונות הברורים שיופיעו בהסכם ההורות המשותפת, הינם: הזכות של הילד לקשר משמעותי עם הוריו וכן אחריות ההורים על ילדיהם.
מהי משמורת משותפת?
להבדיל מהורות משותפת, המהווה תפיסה חברתית בנוגע לאופי גדילתו של ילד בחיק הוריו, משמורת משותפת היא אחת מדרכי ההתמודדות, הן של הפסיקה והן של בני הזוג, להגדיר את חלוקת הזמן השוויונית בין בני הזוג, בכל הנוגע לגידול הילדים.
המשמורת המשותפת למעשה מגדירה ומחלקת את הזמן באופן שווה בין בני הזוג. מעורבותם של כל אחד מההורים, תבוא לידי ביטוי בכל רבדי החיים בחיי הילד. בפועל, לילד המשותף יהיו קיימים שני חדרים בשני בבתים שונים, כאשר בכל בית, הוא ישהה באופן שווה.
היתרון במשמורת מסוג זה, עונה הן על עיקרון העל – טובת הילד, והן על עקרונותיה של הורות משותפת: הקשר הרציף והמעורבות הפרטנית של כל אחד מבני הזוג בחיי ילדו ובהליך גידולו וטיפולו.
חיסרון מובהק העולה ממשמרת זו, הוא תחושת הבלבול וחוסר הוודאות שנוצרת אצל הילד שנאלץ "לגור" בבתים שונים.
עיקרון טובת הילד:
בשנת 1989 נקבעה אמנה בדבר זכויות הילד. למעשה, אותה אמנה קובעת זכויות פוליטיות, אזרחיות וכלכליות של הילד. בכל נושא שבו מעורב ילד, קטין תחת גיל 18, ישקול בית המשפט את מעורבותו בעניין, תוך בחינה מעמיקה לפי עיקרון העל 'טובת הילד'.
כלומר, בכל נושא משפטי שבו ילד מעורב, ובו עולה השאלה המשפטית בנוגע להחזקתו והימצאותו כדרך קבע של הקטין וכדומה, בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, ומכאן – שמה שיהיה נכון וייפסק בעניינו של ילד אחד, אינו הנכון עבור ילד אחר. מעורבותם של ילדים בהליכים משפטיים, שאינם פלילים, כמובן, אלא מעורבות בשאלת המשך חייהם במשפחתם, או שלא, הינה מעורבות קשה. ילד קטין, אינו תמיד מבחין מה קורה סביבו ועד כמה המצב חמור. עמדתו של הילד באמצע הליך משפטי, בין הריבים והמלחמות שהוריו נלחמים, מעמידים את בית המשפט בסיטואציה שבה טובת הילד היא זו שנבחנת, לפני טובת ההורים.
סוף דבר:
שאלת הורות משותפת הינה תפיסה רווחת כיום. יש שיגידו שניהול חייו של ילד, מצריך בית יציב שבו שני ההורים נמצאים. מאידך, יש כאלו שמאמינים כי כל עוד ההורים מעורבים בחייו של הילד, הדבר עונה על צרכיו ועל גידולו, ולכן אין זה משנה אם ההורים נמצאים יחד בביתם, או כל אחד בביתו, לחוד.