לפני כמעט חצי שנה כשההירוס התחיל לנקר לי בראש זה התחיל מסיבה מאד פשוטה. יש לי שריטה עמוקה למספרים, וראיתי מקצה של 57 קמ. היות וזה יוצא 4 ימים לפני יום ההולדת שלי (יש לכם בדיוק כמה ימים למתנות ואיחולים, שלא תגידו לא ידעתי), מה יותר הגיוני מלעשות מירוץ ש"מאחל" לי +1 לכל ספרה. אם הסתבכתם, אסביר…אהיה בת 46, כן, כן….זקיינה, תתמודדו, ובתור חולת מספרים, 57 מסדר לי +1 לכל ספרה ב46). עכשיו הבנתם?! יופי. ככה בוחרים מרוצים. לפי מספרים מעניינים.
בדרך, ה57 הפך ל60, אני נכנסתי לעימות חזיתי עם עין קובי שדאג בחודשיים וחצי האחרונים להרוג לי את הקרסול וכשהוא התאושש ובאתי שוב, הקובי הזה והעין שלו הרגו לי את הברך. וזה השבית אותי לכמה שבועות טובים והרג את ה60 סופית. עד לפני שבועיים גם ה30 קמ לא היה בטוח. למרות ששמרתי על הרישום ל30 כאופציה…איכשהו לא רציתי לוותר. בסופו של דבר התקבלה החלטה ללכת על זה (יותר לרוץ, פחות ללכת)
ו…היה מדהים! הרבה יותר טוב מהמצופה (גם קצר מהזמן המצופה), 30 קמ של הנאה מכל שניה בשטח וכמובן סבלתי מכל שניה בכביש. רק הזכיר לי למה אני כל כך אוהבת את העליות הבלתי נגמרות והירידות הבוציות, מלאות בקללות משובחות שאפילו לא מתקרבות למה שיצא לי בחלק האחרון בכביש. הברך עמדה במשימה יפה וזה אומר שזו נקודת הפתיחה, יש הרבה תוכניות לעליות עם המון טיפוס מצטבר וגם לא מעט טירוף מצטבר, בדיוק כמו שאני אוהבת.
רק, מילת תודה…ל
Ilan Frisch
&
Roman Spivak
שקורעים לי את הארבע ראשי בשוטף וחבורת
Summit Running & Fitness
שהיו אתמול בוסט מטורף בתחנות ועם חיבוקים וחיוך בלתי נגמר נתנו המון כח להמשך
בתמונות: היירוס ואפילו ריצת שחרור הבוקר. מרגישה לגמרי משוחררת
