בנימין נתניהו, קוסם (John Moore/Getty Images)
אין ספק, ראש הממשלה שלנו הוא קוסם. אין שום דרך אחרת להבין את מה שקורה פה.
יושב לו ראש הממשלה בעשור האחרון, ומחליט שבא לו בחירות כבר, אז יוצאים לבחירות. ומערכת שלמה עוסקת בשאלה אחת – כן ביבי או לא ביבי.
יש המון רחש בחש מהצד, יש את הבושם שהשיקה מועמדת הימין החדש, יש את פרשיות השוחד והצוללות, יש את ההשתלחות חסרת הרסן בליכוד TV, אבל בסופו של יום הבחירות הן על דבר אחד – כן או לא ביבי בראשות הממשלה.
כולם משחקים את המשחק הזה, השאלה העיקרית בקמפיין העבודה היא "האם כחולבן יישבו עם ביבי?", הם אומנם הציגו נבחרת לתפארת, ואת תוכנית שלושת הנקודות שלהם, אבל הראשונה בנקודות היא פשוט "לא ביבי". ולא משנה באיזה מילים הם עטפו אותה. גם מפלגות אחרות משחקות את אותו משחק בדיוק, נלחמות בו מימין ומשמאל, נלחמות במוסריות המפוקפקת או בשאלה האם נכון שיהיה ראש ממשלה חשוד בפלילים. אפילו אהוד אולמרט צץ ובחוסר מודעות עצמית מוחלט הודיע שמעולם לא היה ראש ממשלה במצב כזה ירוד מוסרית.
ולי, שיושבת בנגב המערבי, שבקושי נרדמת בלילות מעוצמת הפיצוצים. שרועדת מפחד לפחות פעם בשבוע, שהתלבטה הבוקר שעה אם לשלוח ילדים לבית הספר, שסוגרת שנה למלחמת התשה-מוגברת בתוך מלחמת התשה של 18 שנים, נראה שכולכם נפלתם על כל הראש.
המדינה שלנו בוערת! תקראו לזה איך שתרצו אבל זו לא שגרת חיים – זו מלחמת חיים. ביו"ש נפגעים אנשים על בסיס קבוע, ואם הם לא נפגעו היום – זה לא כי לא ניסו לפגוע, רק לא הצליחו. בנגב המערבי הידוע כעוטף עזה כל יום יש אירועים. כל יום ויום. אתמול רועה צאן נפגע מבלון, למשל. כל לילה הקירות והלבבות שלנו רועדים. ואם כל זה לא מספיק – מאז אוגוסט ירו על באר שבע, תל אביב והשרון.
אני לא יודעת מה ההגדרה במילון שלכם למלחמה, אני רק יודעת שפה בשורה הראשונה של הקונצרט על הגבול – ברור שיש פה מלחמה. ההבדל היחיד בין עכשיו לצוק איתן זה התדירות של הבומים, ובכל לילה הם הולכים ומתרבים.
ועל זה צריכות להיות הבחירות!
על מה באמת הבחירות? (צילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com)
פעם לפני מאות ואלפי שנים אנשים התחילו להתאסף יחד באזורים מוקפי חומה, המטרה היחידה שלהם היתה הגנה מפני תוקפים מבחוץ. ככה קמו הערים והמדינות הראשונות. שת"פ של אנשים כדי להשיג ביטחון.
מחירי דירות, שערוריות, שחיתויות, כתבי אישום – כל אלה צריכים לבוא אחרי השאלה של חיינו. מערכת הבחירות הזו אמורה להיות על מה עושים עם המצב הבטחוני. מה עושים עם עזה. מה עושים במצב שיש ביו"ש. אישית נתקלתי פעם אחת בסרטון של העבודה בנושא, וגם בו לא פורטה תשובה, רק הבטחה שיש להם תוכנית. ממפלגות אחרות לא ראיתי גם את המעט הזה.
כי מדינה ששוכחת את החוזה הכי בסיסי שלה עם תושביה – הזכות להגנה – אין לה פריוילגיה לעסוק בשום דבר אחר.
ואתם, לפני שאתם הולכים להצביע, תחשבו טוב טוב למי, כי הזנחת המצב בנגב המערבי, המחשבה שפה רגילים לאזעקות, פה זה שגרת החיים שלנו, שאפשר להמשיך להתעלם מהמצב שלנו, תביא את הטילים עד לבית שלכם. זה לא איום ולא שמחה לאיד – זו המציאות של עשרת הימים האחרונים.
גם אם נתעלם עזה לא תיעלם!