כבר הרבה שנים אני מלווה נוער, בתוכניות ארוכות טווח של שינוי בחיים. חלק מהם נערים ונערות שהחיים לא האירו אליהם פנים. אחד מהילדים (הדי גדולים כבר, אם נשים יד על הלב), אמר לי לא מזמן שהוא לא העז אף פעם לחלום, לפני שנפגשנו. כי, בינינו, לחלום זה מפחיד.
הכי מפחיד- כי מה יקרה אם אף אחד לא יענה לחלום שלי? מה יקרה ללב שלי, שיישבר? יש לי כוחות להתגבר?
העבודה המשותפת שלנו הכריחה אותו ללמוד לחלום, ובאופן טבעי, ההצהרה על החלומות שלו והמיקוד בהם, הביאו אותו להגשים כמעט את כולם. מדי שנה, הוא שולח לי דף עם החלומות שלו ואנחנו חושבים מי יכול לעזור לו להגשים אותם.
כשהגיעה ההודעה בקורס דיגיטליות בעסקים שאני צריכה לכתוב חלום ולחשוב מי יכול לעזור לי להשיג אותו, דווקא שמחתי. ברגע הראשון אמרתי לעצמי: בטח! יש לי מלא חלומות, אני רק צריכה להחליט.
אבל בכל פעם שחלום אחד עלה, הלב שלי אמר לי – אבל זה לא בדיוק זה. זה ליד. הפחד נכנס פנימה. התחלתי להילחץ. מה יקרה אם אף אחד לא יעזור לי? מה יקרה אם החלום שלי יישאר רק חלום בפוסט? מה יקרה ללב שלי? יש לי כוחות להתגבר?
אבל לא סתם אני עובדת עם הילדים האלה כל כך הרבה שנים. הם לימדו אותי שללכת עם הלב, אומר שיש סיכוי להיפגע ולהתאכזב, אבל יש סיכוי גדול יותר להצליח.
ואז, הבוקר, קמתי עם חלום ברור. אני רוצה פורמט טלוויזיוני. אני רוצה "מהפכה במטבח" לבתי ספר. אני רוצה תכנית טלוויזיה שבה אני מגיעה ליישובים/ בתי ספר ועושה בהם מהפך פדגוגי, בהתאם לעקרונות שאני עובדת לפיהם. אני יודעת גם מי האישה שאני רוצה לעשות את זה איתה.
אני עוקבת אחריה מלא שנים, ואני מתפעלת מהדרך המופלאה שהיא עושה, מהיכולת שלה לחלום ולהגשים, ואני יודעת שהיא תאהב את מה שאני מביאה לעולם החינוכי. קוראים לאישה הזו הילה קורח.
היא אשת טלוויזיה וסטז'רית לרפואה ומנחת תכנית בוקר עם אברי גלעד ואני שרופה על הפודקאסט "אמא, אמא" שלה ושל עינת נתן (שהיא עוד אישה מעוררת השראה שהייתי ממש שמחה לפגוש).
אם אתם מכירים אותה, או יכולים לעזור לי להגיע אליה, או יכולים לחשוב איתי איך אני מצליחה להרים את זה, תבוא עליכם הברכה.
עכשיו רועדת לי היד על המקלדת, ואני ממש חוששת לשחרר את הפוסט הזה לעולם, אבל אני סומכת עליכם שתעזרו לי בשיתופים ותיוגים וכל מה שצריך כדי שהחלום שלי יתגשם.