אנשים מסתתרים מאחורי מסיכות.
יש מסיכה שמראה לעולם מי שאת רוצה שהם יראו
למשל: אני חכמה, יפה, מוצלחת, אני מסתדרת לבד

ויש מסיכה שמסתירה את מה שאת לא רוצה שאחרים יראו
למשל: אני מפחדת, אני לא יודעת, אני לא רוצה להתמודד עם זה לבד

המסכה הראשונה נותנת לך תחושה מזויפת של ביטחון
וכלפי חוץ את נתפסת כמושלמת, כאחת שיש לה בעצם הכול.
דבר שאינו מאפשר לאחרים להתקרב אליך.
אנשים אוהבים ונמשכים למי שלא מפחד להפגין חולשה, מי שמראה אנושיות.
מלחיץ להיות ליד אנשים מושלמים לא?

המסכה השנייה יכולה להרגיש מפחידה.
את דרוכה ומקווה שאף אחד לא רואה את חוסר הביטחון ואת הפגמים שלך.
גם מסכה כזו מוציאה או לא נותנת לאחרים להתקרב אלייך,
כי את לא נותנת לאנשים להכיר את האני האמיתי שלך.

אי אפשר להתאהב בך אם את לא שם.

זה בסדר לא לאהוב את כל החלקים בך אבל צריך ללמוד ולהתאמן על לקבל אותם ולא להסתיר אותם.
מי ששלם עם עצמו מייצר תחושת הזדהות.

הפער בין האני האמיתי למסיכה (לזיוף) מונע ממך אושר ומונע ממך קשר.

אבל התרגלנו לשים מסיכה כי היא מגנה עלינו,
כי אוי ואבוי מה יקרה אם אחשוף רגשות ואראה חולשה אבל, ההיפך הוא הנכון,
אותנטיות ופגיעות חיוניים ליצירת אהבה וזוגיות.

אז, היום, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך:
>>> מה אני מחביאה?
>>> מהו הדבר שאני חוששת שאחרים יראו?
>>> איפה ביחסים שלי אני לובשת מסכה?
כדי להוריד את המסכה, אל תנסי להרשים, פשוט תתנהגי בצורה שמראה מי את באמת,
מצאי את הכוח שבך, תתמקדי בתכונות הטובות שבך, בדברים שאת אוהבת בעצמך ואת זה תראי לעולם.